אדיוס

מקסי סיים את האשכול סופית יומיים לפני תום הקייטנה (היא היתה בנושא מקסיקו ופרידה קאלו, ובזכותה הוא סופר עד 10), כי טסנו לברצלונה. ביום לפני האחרון שלו הוא הגיע, תלה את התיק, ואמר לנטע הגננת ולילדים שהיו בסביבה: מחר זה היום האחרון שלי בגן, ואחרי זה אתם לא תראו אותי יותר לכל החיים!״

חזרנו אתמול מברצלונה, מביקור מרגש ומוצלח אצל נילי והילדים, ועכשיו הוא סיפר לי את קורותיו בגן: ״אמא, סבלתי הרבה עלבונות מהרבה ילדים, כל השנים, וגם חטפתי בשנה שעברה בוקס באף!״

לא נשכח ולא נסלח.

מבע קולנועי

״כשקורה משהו משהו ממש מהיר בסרטים או בפרקים אז עושים את זה בהילוך ממש איטי כי מי שעושים את הסרטים והפרקים לא רוצים שנפספס.״ 

״נכון. אתה ממש חכם.״ 

״יש לי מכונה משומנת בתוך הראש.״ֿ

כשבאתי לאסוף אותו מהקייטנה של האשכול, נטע הגננת אמרה לי מה שהיא כבר אמרה המון פעמים: ״המקסי הזה, יש לו את הלב הכי טוב בעולם. אין דברים כאלה״ אמרתי לה: ״נו, מה יהיה?״ והיא ענתה: ״יהיה מעולה כי כולם אוהבים אותו.״

ובסוף שנת הגן, לפני שיצאנו לחופש ונפרדנו סופית, לתמיד, ממירי ומנעמי האהובות, מירי אמרה את הדבר הכי מקסים בעולם: ״עכשיו אני אשב על הספה ואחכה שאחד הילדים שלכם ידליק משואה ביום העצמאות.״

דברים שמקס אומר

״אמא, אני מצטער לבשר לך אבל...״ זה פתיח שמופיע הרבה ולעולם אינו מבשר טובות.

היום הוא איים: ״אני אתקוף לכם את הירכתיים!״

השניצל הכי חמוד באשכול

מקסי עוסק בלחימה מכל הסוגים, ורוב ההליכות שלנו ברחובות הן משחק מתגלגל של נשקים מתוחכמים כאלה ואחרים שמתגברים על נשקים מתוחכמים יותר. ״קרן לייזר לבה רותחת שהופכת את הכל לנמס!״ ״מגן פלדה עם קוצים מחודדים שממיס קרח!״ וכו׳ וכו׳. כשמגיעים בבוקר לגן, דוד השומר יודע שמצפה לו איזו קרן או תותח או שאגה משמידה.
אחרי שהוא מתגונן מהלחימה של מקס, אם הוא לא אומר: ״רק התחלתי את היום, כבר קרן משמידה?!״ אז הוא מתרומם מעליו עם כל הגובה והשרירים ומשקפי השמש, ואומר: ״אני רעב! השניצל שלי הגיע!״ או ״איפה הסנדביץ׳?״ ומקס מיד בורח באימה וצחוק לתוך הגן.

ושוב איתכם

לא כתבתי פה המון זמן ובינתיים כולם גדלים ומבריקים כל כך. היינו באנגליה, טיול של שבועיים שינצר לנצח בלבבות כולנו, אבל לקראת הסוף שלו מקסי כבר ממש התגעגע הביתה.
כבר בטיסה הוא ניהל שיחה עם ילד והורים שישבו בשורה לפנינו. כשהם שאלו איפה הוא גר הוא אמר: ״באופן כללי אני גר בבניין עם מדרגות מלוכלכות וישנות, אבל הקומה השניה משופצת לגמרי, ויש לי חדר, ויש לי מטבח כסוף ויש שם אפילו טוסטר!״

.המדרגות המלוכלכות חזרו גם הבוקר, היום השני בגן שלנו, שנה שניה עם נעמי ומירי בכלנית

״התגעגעתי למדרגות המלוכלכת האלה כי יש להן דרכים סודיות להוביל בחזרה לעולם״

בדרך הביתה הוא שוב חש געגועים כשעברנו מתחת לבית, בדרך לסבתא יעל.

״התגעגעתי למקום הזה. הייתי לחוץ כשהייתי בלונדון. הייתי לחוץ כמו הר געש שלא יוצאת לו הלבה מהראש״

מעגל מתופפים

היינו באירוע של ״אליפלט״ באברהם הוסטל, שם סבתא יעל נאמה והציגה נואמים וזמרים בפני קהל גדול שהתאסף למחות נגד גירוש הפליטים ולאסוף תרומות. אמיר עשה סאונד וכולנו היינו יחד. בשלב מסויים לקחתי את מקס לשירותים. כשיצאנו נתקלנו במעגל המתופפים שבחוץ. כשמונה מתופפים מול קהל גדול, ורקדן אחד טוטאלי באמצע. כשהסתיים ה״שיר״ והתחיל אחד חדש, עוד רקדן טוטאלי נכנס למרכז המעגל ולפעולה. מקסי. הוא רקד ככה מעל עשר דקות ועוד ועוד אנשים התאספו וצילמו. אני צילמתי רק שניה מזה, לצערי, אבל היה אדיר. כשהלכנו משם הוא אמר: ״זה היה מאוד קולי איך שרקדתי עם המתופפים.״

מזביבים פה

מקסי: ״אמא! משהו מזביב אותי!״
אני: ״מה?!״
מקסי: ״פירורים של זבובים ברגליים שלי. הם מזביבים אותי וזה נורא מעצבן!״
(שטפנו רגליים. זה כנראה היה חול)

מקס קנה עם סבתא יעל מתנה לאמה וסופי ולעצמו: עץ כריסמס ששר ורוקד את ׳ג׳ינגל בלז רוק׳. במקום זה, מקס רוקד ושר איתו ׳ג׳ינגל בלז אפלה!!!׳ כי אפלה זה יותר קשוח.

התכוננו לנסוע לקיבוץ ומקס לקח שק ומילא אותו בצעצועים לדרך, כמו שהוא נוהג לעשות.
מקס: ״אני לוקח את העץ כריסמס לטיול.״
אני: ״לא, אני לא מרשה.״
מקס: ״אבל אבא מרשה לי. אבא, נכון אתה מרשה שאני אקח את העץ כריסמס לטיול?״
אמיר: ״אמא הרשתה לך?״
מקס: ״אני שונא את אמא!"

אנחנו משפצים ומחדשים את הבית. הבוקר מקס התעורר ומצא את השולחן צבוע באפור בהיר. הוא מיד אמר: ״זה כל כך טוב לעבור שינוי!"

גריז 2

ישבנו בפיצה בשינקין, אחרי שיעור הכתיבה של אמה, ודיברנו על גריז 2, ולמה בעצם זה לא סרט טוב.
סופי: ״אני אגיד לך מה קרה. הם ניסו להפוך תפקידים, שהבחור יהיה כמו סנדי והבחורה תהיה כמו דני, אבל הם לא עשו אותה כמו דני, הם עשו אותה כמו ריזו!״
שח מט.

כח המחץ

מקסי, בארוחת בוקר של יום שבת (דיסה עם ריבה ואחנסלך): ״אמא, אני אוהב אותך מאוד. וגם את אבא, וגם את אמה וסופי. אתם הצוות שלי.״

סיפור של ברביות

אני: "איזה סיפור נספר לפני השינה?"
מקס: "הקוסם מארץ עוץ."
אני: "מעולה!"
מקס: "כן, זה שבאטמן מופיע להפתעתה של דורותי."

את הסיפור הוא סיים ב:״אין כמו במאורת העטלף, אין כמו במאורת העטלף, אין כמו במאורת העטלף!״

מקס בתירוץ 746 לפני השינה, מצביע על הציור של אמה של הליצן אפצ׳י, שתלוי על הקיר: ״אני לא אוהב לישון עם התמונה של אפצ׳י כי הוא כל הזמן מתעטש עלי.״

קצת לפני זה מצאתי אותו מסתובב בבית, מחפש מספריים. הסיבה: ״אני צריך לספר ברביות״.

באחד הימים כשחזרנו מהגן וישבנו על מדרגה בדרך, הורדתי לו ריס מהלחי ואמרתי שיבקש משאלה. הוא אמר: ״שהריס יעוף!״ ונשף, והריס באמת עף. הוא היה מבסוט לגמרי.