שנומה

אמה סופרת עד עשר. היא צריכה קצת עזרה אבל בגדול יש לה את זה, חוץ משמונה, שעושה לה בעיות, אז היא קוראת לו שנומה.
הן קיבלו את הספר "סיר הסירים" על הילדה ציונה וענייני הצרכים שלה. אמה קוראת לה "נונה", וסופי מושיטה לי את הספר ומכריזה: "קקי!"

כובע!

הכל עכשיו זה כובע. כל דבר שאפשר לשים על הראש. צלחות, כוסות, גרביים.
חוצמזה חנוכה מתגלה כחג מאוד מאוד מוצלח, ולכל אחת מהבנות יש ריקוד סביבונים משלה. סופי מכופפת את היד באויר כמו קוז'אק, ומסתובבת אחריה בסיבובים קטנים, ואמה מקפיצה את הידיים והכתפיים כמו מיק ג'אגר.

השלמות שירים

כל השירים מקבלים השלמות בימים אלה. הן זורקות את ה"סופיות" לפעמים גם לפני שהספקתי לשיר את השורה בכלל.

דורה דורה דורה החו--- קרת!
בוטס התיק ודורה נה----דרת!
מפה ו----זוז! עוד לא, רגע!
מפה ותיק גב, ל----זוז!
כולם, לטס גו! בואו גם א----תם!

לי יש חבר ושמו טין----טן!
והוא קטן קטון ק---טן!
והוא קטן מאוד מ---אוד!
והוא שלי והוא ב-----------קוד!!!!
(תמיד הוא בקוד. לא יודעת למה.)





0

לקנח את האף

סופי, שיש לה חיבה מסויימת לנקיונות, דורשת מגבונים על בסיס קבוע, ויוצאת למסעות ניקיון הבית או האנשים שבסביבה. לאחרונה היא התחילה לנקות לעצמה את הפנים, ולקנח את האף. כנראה בעקבות הצינון האחרון של אמיר, שמשאיר בכל הבית גוויות של טישיו, היא התחילה לקחת מגבון, לכסות את האף והפה, ולעשות עם הלשון רעש של קינוח עצבני. קורע.


הבוקר הבאתי את הבנות בגשם זלעפות לגן. מיד הן הצטרפו לתהל והלל ששיחקו בחיות מפלסטיק. חיות אמיתיות כאלה. דינוזאורים, איילים, גמל, פיל. אמה לקחה את אחת החיות, הגישה אותה לאוריאנה, ואמרה: כח!
ואוריאנה לקחה את היצור הלא ברור, ואמרה לה: נכון, אמה! לטאת כח!
ואני? אני רצתי מיד הביתה לפתוח ויקיפדיה, להבין על מה הן מדברות.

פיפייה

סבא ראובן הלביש את אמה אחרי האמבטיה. הוא שם לה מכנסיים, והראה איפה שמים כל רגל. את הטוסיק, הוא הסביר ששמים בחלק במכנסיים שנקרא ה"פיפייה". אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה. הוא עדיין מאמין שיש דבר כזה, ואמה איתו, כי במהלך כל הערב היא לא הפסיקה לחזור - "פיפייה! פיפיפיפייה! פיפיפייהההה!!!"