להירדם במיומנה

אמה, מעל צלחת מקרוני: "יש לזה טעם שמזכיר לי את הילדות."

לקחתי את הבנות הערב לבקר את אמיר במיומנה ולראות הופעה שלהם לבתי ספר. הבנות הוכיחו סופית שהן חלק מהעניין כשסופי נרדמה בשיא האקשן, האורות והרעש של בני הנוער הפרועים, ואמה נמרחה גם, בשיר שהיא הכי אוהבת בהופעה. שאלתי אותה אם היא ישנה. התשובה: "אני נים לא נים. אני קצת נחה."

וכששאלתי אותן אם הן רוצות לעבור יותר לאמצע, כי ישבנו קצת בשוליים, היא אמרה: "לא, לא, לא. אני לא רוצה לשבת מאחורי הג'ירפות האלה."

בדרך לצמחונות

סופי: "אני לא אוהבת את זה שאוכלים תרנגולות וחזירים."
אמה: "אין מה לעשות סופי. את צריכה להתמודד. ככה זה במדינה שלנו."

פלורליזם

עברנו ליד בית ספר דתי באחד העם.
אני: אני לא יודעת אם זה בית ספר של בנים או של בנות.
אמה: מה, הם לא לומדים ביחד?
אני: לא. הם מפרידים בין בנים לבנות.
אמה: למה?
אני: לדתיים יש המון חוקים.
אמה: וואו, הדתיים כל כך מיוחדים! איזה מזל שיש לנו דתיים בארץ!

תפילילה

הלכנו לטיול לילי אחרי ארוחת הערב, עם לוקה, להבימה וגן השקמים. סבתא הציעה לקחת את הספר תפילילה, שעוסק בפרידה מהעולם לפני השינה, ולקרוא אותו בחוץ. אמה: ״ניקח את תפילילה ונשקף את הסיפור באמיתי.״

קרוסלה

סופי: "אמא, יש לי רעיון שיסחרר אותך."

וכשהיא נכנסה הבוקר לחדר השינה לקריאות שני הוריה העולצים, סופי נעצרה, גירדה בראש ואמרה: "יש לי רעיון. בגלל ששניכם רוצים להיות איתי אז אני אשכב ביניכם."

יום הבוחר

היה יום בחירות נורא מרגש. היה חופש, אני והבנות התארגנו ויצאנו לדיזנגוף סנטר, עשינו כמה סידורים ואז פגשנו את בת אל לפיקניק של סמבוסקים על הדשא בגן מאיר המחודש, בשמש שגרמה לסופי להתפשט. דויד ושירה הגיעו עם קרטיבים והיה ממש כיף. הגן היה מלא בילדים וצעירים ששכבו על הדשא, והיתה אוירה אופטימית מוזרה. בדרך חזרה, אחרי שקיבלנו מאמיר הודעה שהמטוס ממוסקבה נחת, צעדנו הביתה, ועצרנו אצל סבא ראובן ודליה. אמיר פגש אותנו בשינקין והלכנו להצביע. עם לוקה.
אמה נכנסה לבניין הקלפיות ואמרה: "זאת הפעם הראשונה שאני הולכת להצביע!" כולם נקרעו מצחוק.
אמה הצביעה עם אמיר, סופי איתי. התרגשות גדולה. פיצול קולות אסטרטגי. המשכנו לרוטשילד, שם ישבנו על הדשא ושתינו קפה ושוקו עם ההמונים החוגגים. היה יום מקסים לגמרי.

סופי בידיעות אחרונות

סבתא מורי ביססה את מאמר המערכת שהופיע היום, יומיים לפני הבחירות, על החידוש של סופי לשיר כד קטן. הקטנה היתה מאוד מרוצה.

אמה, מצוננת למדי, הודיעה לי: "אמא, הנזלת שלי מחריפה. כנראה שאני לא אלך לגן מחר."
 nice try.

ופה יש דואט מושלג שאני ואמה צילמנו לאמיר שקופא לו הטוסיק במוסקבה:

הדרכים הידועות

הבנות הלכו היום לסבתא, שלקחה אותן בדרך שונה והסבירה שהיא לא אוהבת לחזור על אותה הדרך שוב ושוב.
אמה: "סבתא, את מגוונת את דרכייך."

הבחירות בפתח, כולם במתח, בגן הדס עושים בחירות של ציפורים: כל הגן התחלק לקבוצות, כל קבוצה תלמד על ציפור אחת, תעשה פרזנטציה, ואז כל ילדי הגן יבחרו באיזו מהציפורים ירצו להעמיק עוד. אמה בקבוצת הנקרים, וכבר יודעת להרצות עליהם מאוד יפה, ומתמחה בציור ציפורים מכל הסוגים. לדוגמה:

מתחת לבית שלנו יש משמרות קבועות של חד"שׁ (צבע אדום) ושל מרצ (צבע ירוק), והבנות כבר יודעות למי כל אחד מבני המשפחה מצביע. בעוד אמיר אדום כהרגלו, אני עוד מתנדנדת בין השניים. אמרתי להן שיכול להיות שבסוף אני אצביע למרצ.
אמה: "אבל זה מוזר שתצביעי כמו אמא שלך!"ֿ

ולסיום הנה עבודה מלבבת שגפן רפאלי היקרה עשתה סביב תמונה של הבנות שצילמתי בבית החולים תל השומר בשישי בערב, כשביקרנו שם את דליה אהובתנו שעברה ניתוח. מעז יצא מתוק וכו.

נס פך השמן נחשף

לקראת הבחירות סופי החליטה לעדכן מעט את השיר כד קטן:
"כל העם אז התפרנס/ והודיע: זהו נס!"

חוץ מזה היא אמרה שלנר הכתום יש ריח של "פרציפלורה" וסיפרה סיפור על "הנסיכה בררה".

מאמאזון

אמה: "אבא, שכחת את המדבקה שלך של פאפאזון."
אמיר: "תודה. לא ידעתי שיש כזה דבר. יש גם פיפיזון?"
אמה: "נכון. בביוב יש קבוצה כזאת."

מלכת הלילה

הבוקר התקיים שוק קח-תן לתחפושות וצעצועים של מאמאזון. ביקרתי בו, ואפילו החלפתי ספר אחד מקסים תמורת שני משחקים, אבל את כל השאריות אור, אמא של היילי, העבירה לסבתא מורי, שתיתן לגני הפליטים. כך קרה שבערב שוב נפגשנו עם התחפושות, וסופי אימצה לעצמה תחפושת של מלכת הלילה, והצהירה שתלבש אותה לפורים.
כשחזרנו הביתה הן פצחו במחזמר קולני. זה התחיל ככה:
אמה: "האופי של המוות זאת מלכת הלילה היפה. בבוקר היא כל כך עייפה."
סופי: "כן, אני כל כך עייפה."

ואי אפשר בלי קצת פוליטיקה. אחרי שנחשפו לדיון בין טליה לסבתא לגבי עור הפנים של שלי יחימוביץ', אמרה אמה לסופי: "רוצה להיות שלי? יש לה שקעים בפרצוף."

 וזה צילום ועיבוד של טליוש. הצעיפים עבודת ידה של שלומית אהרון, זמרת וסורגת עילית.

אדרבא

אמה, אל החלון: "אדרבא, שירד הרבה גשם! כי זה משקה את הצמחים ומנקה את המכוניות."

וגם, בעקבות האזנה לתקליט על הבוקר: "כל דבר יכול להיות שרוט. אפילו אנחנו יכולים להיות שרוטים."

ואלה חדשות היום:

שיחת מבוגרים

אמה לאמיר: "אתמול עשינו שיחת ילדים, כמו שיחת מבוגרים. מיה ואביב אמרו שביבי הוא ראש ממשלה רע, אז אני אמרתי שזה נכון, כי הוא אוהב מלחמה וגם כי הוא גונב כסף לאנשים, והן הסכימו איתי ומיה אמרה שאני מאוד חכמה."

הנסיך הקטן

דיברנו על סבתא ריטה ועל זה שהיא לא אוהבת אפרסמונים. עשיתי חיקוי שלה כשהיא סיפרה לנו את זה, ואמה אמרה: "אין לה קול כזה. יש לה קול גבוה, כמו רוח קלה של ענן."

אתמול נחגג יום הולדתו של אמירי בבראנץ' חגיגי. הבנות עשו הופעה עם תופי טמבורין שקושטו בפרצוף של אמיר, כמו גם לא מעט דברים אחרים על השולחן. בין המתנות היתה מתנה אחת במיוחד מהבנות לאמיר, הספר 'הנסיך הקטן'. העוגה קושטה בפסלונים של אמיר והיצורים ממומנטיטו.

סביב שלב העוגה אני כבר הייתי עם חום גבוה, ואחה"צ סבתא מורי באה להציל את המצב. סופי נורא חיכתה לה. "בא לי שסבתא כבר תבוא!"
אני: "היא אמרה שהיא עוד מעט באה."
סופי: "אולי יש פקק של אמהות?"

אני טקסט פוליטי

רומי, אמה וסופי משחקות בלגו על השטיח.
סופי: ביבי הוא מת אבל אז הוא חזר עוד פעם.
רומי: ככה זה ראשי ממשלה. תמיד הם חוזרים.
אמה: אבל רבין לא חזר כי הוא לא היה גונב כסף.
רומי: נכון.

תמיסת חלום

קראנו בספר האהוב: אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס. סופי הפנתה את תשומת הלב לשתי כפולות בהן רואים את היונה מדמיינת את עצמה נוהגת באוטובוס ובמשאית, ואמרה: "הרקיע הזה זה בדיוק כמו התמיסה של החלומות שלי!"

ואמה ברגע מקאברי במיוחד: "אני חושבת שאבא של אבא הוא רופא גם בגן עדן."
ו"לסבא פיסקה יש עוד שנה עד שהוא נגמר."

אמה של בוקר

"אמא, מצאתי שני פקקים! הם יכולים לשמש אותי לעיניים בדיוקן עצמי!"
"איזה כיף שיש לי קלקול קיבה! זה היה בסרקזם."
ובעקבות מפגש עם סוסו אמש: "סוסו מאוד חמוד, רק חבל שהוא לא מתייחס אלינו בכלל. הוא מתייחס רק לרכבות ודינוזאורים."