אמושמוש קוראת

הרבה זמן שהבנות כבר יודעות איך לקרוא אותיות עם ניקוד, אבל היום פתאום כל הידע הזה התחבר אצל אמה, נפלו מיליון אסימונים, והיא התחילה לקרוא. לפני השינה היא כבר קראה שלושה עמודים מספר על סבא שמבשל מרק אפונה, והיתה נרגשת מכל מילה שהתחברה וקיבלה משמעות. כיף גדול.

אמוש בקריאה

סופוש בזימרה

חינוך

סופי: "אבא, עכשיו זה לא הזמן להיות תקוע במחשב, עכשיו זה הזמן לתת לי קינוח."

ואמה, מושיטה כוס ריקה ומחכה שימזגו לה מים: "אבא, אני לא אחכה פה עד מחר."

איברים פנימיים

סופי, אחרי התקף בכי ארוך של אמה: "אמה, איזה כיף לך. את כבר בחיים! את כבר לא בבכי!"

אמיר אמר שהוא צריך לעבור איזו בדיקת אולטרסאונד.
אמה: "אולטרסאונד? (נקרעת מצחוק) מה, אבא בהריון?!"
אני: "לפעמים עושים אולטרסאונד כדי לבדוק שכל המערכות בגוף עובדות כמו שצריך."
סופי: "נכון. כמו למשל מערכת הכעס."
אני: "באמת? ומה המצב של מערכת הכעס שלו?"
אמה: "טוב מאוד. הוא בדרך כלל צוחק."
סופי: "ועכשיו בואו נדבר על חמשת החושים."

סופי מצחיקה ת'חבר'ה

אמה וסופי שיחקו הבוקר באמא ותינוק. המשחק התמשך, וקראתי להן לחדר האמבטיה.
אמה: "אני הולכת לצחצח שיניים!"
סופי (בקול תינוקי): "ואני הולך לצחצח חניכיים!"

אחר כך סופי כתבה לברייני גלויה ורצתה לשלוח לה אותה. החלטנו ללכת לשים לה אותה פשוט בתיבה, והיא אמרה: "אני לא רוצה שתשלחי יותר הודעות במייל כי זה חשמל וחשמל מזיק לכדור הארץ. אני רוצה שנשלח מכתבים וגלויות בדואר."

חוץ מזה, כשישבנו ואכלנו ארוחת בוקר יחד במרפסת, היא קמה ממקומה ואמרה: "אני רק הולכת להביא משהו קטן ודי."
אני: "את מה?!"
סופי: "את הארנק שלי. הוא קטן."

מעבר לזה היה סדר פסח מקסים אצל אופירה, שכלל גם את סבא ראובן וניתאי, וביצוע המוני ובלתי נשכח של אחד מי יודע עם כל התנועות המדהימות שסופי הביאה מהגן, האהובה בהן: 8 ימי מילה, במסגרתה עוצמים עיניים חזק ומבצעים באויר תנועה של גזירה במספריים.

הבוקר שאחרי

הבוקר שאחרי

הבוקר שלפני

ערב ליל הסדר

פוליטיקלי

אמה ציירה ברכת חג לסבתא מורי. היא עמלה מאוד בריכוז בסלון בעוד שאני בישלתי במטבח.
אמה: "אמא, אני לא אצבע בשחור, אני אצבע בחום."
אני: "את מה?"
אמה: "את הילד השחור!"
אחר כך, כשהיאהראתה לאמיר את התוצאה, היא אמרה: "תראה, זה סבתא ופליט!" (עם שווא ב-פ'.)

ואם אנחנו כבר ברוח החג וביעור החמץ, זו השיחה שהתחוללה כשעברנו ליד מאפיית לה סנטרל -

סופי :"אני לא מבינה למה הם שרים אחד אלוהנו, הם צריכים לשיר לה סנטרל אחד!"
אמה: "סופי, את לא צודקת. יש הרבה סניפים של לה סנטרל."

מאורעות היסטוריים

שלומפו עושה את גיחתו הקומית הראשונה לבלוג:
הבוקר, כשסופי התעוררה ובאה לשכב איתי, צמוד צמוד, במיטה, הוא בעט, אבל לא חשבתי שהיא יכולה להרגיש את זה. אחרי כמה שניות היא התרעמה: "הוא בועט לי בתחת!"

הבנות הסתפרו אתמול לראשונה בחייהן. סופי רצתה יותר קצר מאמה. אני סיפרתי את סופי ואמיר את אמה. כולם מאוד מרוצים מהתוצאה.

חוץ מכל זה, גם ברק אובמה הגיע לבקר פה והמדינה רעשה ורחשה. היום בבוקר נסענו לבלות את היום בקיבוץ. את ההלוך לפרדס חנה עשינו יחד עם הדסי ומיקה שנסעו לבקר חברה, ואת החזור עשינו לבדנו. אמה הקשיבה לשיחות החיילים.
אמה: "הם מדברים על אובמה."
אני: "כולם מדברים על אובמה."
אמה: "חוץ מאלה שאין להם עם מי לדבר."

עם מיקמיק ברכבת

עם סבתא מרים בברקאי

עם רינתי בדשא

עולמו של שלומפו

אני (מצביעה על הכרס): "אויש, תראו, שלומפו עושה עניינים."
סופי: "נראה לי שהוא מארח אורחים."
אמה: "מה הם עושים? מחפשים את האפיקומן?"

פסיכולוגיה התפתחותית

אני: "את יודעת שאמה מאוד בכתה בלילה? היא פחדה מציורים על הקיר שבעצם היו צל."
סופי: "כן, זה מאוד דבר של ילדים."

אמה לאמיר: "היום אני אוהבת אותך יותר מאהבה."

אחד מי יודע

הבנות יצאו היום לחופש פסח ארוךךךךךך עד תחילת אפריל. בגן הן כבר עשו סדר, והתוודעו למנהגי ושירי החג. בעוד אמה למדה את כל סיפור ההגדה, סופי למדה את אחד מי יודע, כולל תנועות קורעות, בייחוד תנועת הגזירה ועצימת העיניים שמתלווה ל'שמונה ימי מילה'.
הערב, בארוחת שישי אצל סבא ראובן ודליה, היא שרה והדגימה את כל השיר הארוך. כששאלנו את אמה, שלא למדה את השיר, מה זה 'שמונה ימי מילה', היא חשבה קצת, ואמרה: "שמונה ימים שמדברים בהם." הלוואי.

פוטנציאל

סופי: "נכון שטליה יכולה להיות משקולת?"
אני: "מה?!"
סופי: "כי היא נורא גבוהה, היא מגיעה עד התקרה, ומי שגבוה הוא גם כבד."

משחק הזיכרון

אמיר: "נראה לי שסופי בלעה את הלשון."
אמה: "טוב, מעכשיו תהיה לנו ילדה אחת שמדברת בפנטומימה."

אמיר והבנות קטפו רוזמרין משיח מתחת לבית של סבתא ריטה.
אמיר: "אתן זוכרות מתי קטפנו כבר פעם רוזמרין?"
אמה: "בירושלים!"
אני (מתלהבת מהעובדה שהן זוכרות פרט מאירוע די עתיק, בו הלכנו לראות מופע של מיומנה על חומות העיר העתיקה בשם 'זרמים'): "נכון! ואיך קראו למופע של מיומנה שראינו?"
סופי: "ברזים!!!"

היה לו קשה למשה

אמה: "את יודעת למה משה גמגם? כי הוא ינק מאשתו של פרעה, והחלב שלה היה רותח אז נשרף לו הפה."
אחרי שהייתי קצת בהלם, נזכרתי בסיפור של אמא שלי על כך שכשנולדתי היה לה חום והיא לא יכלה להניק. שאלתי את אמה אם היא סיפרה להן את הסיפור הזה. התשובה המעודנת: "כן, היא סיפרה את זה פעם או פעמיים."

קווים לדמותי

היום, ישר מהגן, הלכנו לסטודיו של גפן, ואז בדרך הביתה עצרנו אצל סבא ראובן. אחרי אמבטיה, ארוחה ומלא ריקודים, הגיע הזמן ללכת הביתה. ניערתי את הנעליים של אמה מחוץ לחלון ושפכתי מתוכן קילו וחצי חול.
אמה: "מה, את זורקת את הנעליים שלי מהחלון?"
אני: "כן, החלטתי שאת הולכת היום הביתה יחפה."
אמה: "האישה הזאת שתמיד מדברת בסרקזם - זאת אמא שלי."

והנה צמד תמונות יפהפיות שצילם סבא ראובן גבירץ המוכשר.

שיט

טליה: "אתן לא מאמינות, הלכתי ברחוב ופתאום נכנס לי איזה זבוב קטן או חרק לפה, ובלעתי אותו! ואני בכלל לא מתכוונת לאכול בשר!"
אמה: "את גם לא מתכוונת לאכול קקי."
טליה: "מה?!"
אמה: "על הרגליים של הזבובים יש קקי, כי הם יושבים על קקי."