אמרה הצמחונית לקרניבורית

סופי: "חידה! מה אוכלים והוא עף בשמיים?"
אמה: "גוזל! יפה מאוד!"
סופי: "לא! מה פתאום. והוא יוצא מתוך משהו עגול."
אמה: "ביצה."
סופי: "נכון!"
אמה: "אבל עשית לי רמז, זה לא פייר."

ויוה איטליה

זהו. חזרנו. עמוסי חוויות ומזוודות, ובטן אחת עמוסה בשלומפו אחד פעיל במיוחד. היתה לנו חופשה שתזכר לנצח נצחים. היה כל כך מדהים שקשה להתחיל ולפרוט את זה עכשיו לפרטים, אבל אני אתן כמה מההיי-לייטס של הטיול.
1. הטיסה - טיסת אל על נחמדת של צהריים. בערך באמצע שלה הגיע אלינו הדייל הראשי ושאל אם אמה וסופי מעוניינות לבקר אצל הטייס. התנאי - בלי אבא ואמא. עשינו קצת חושבים. סופי אמרה שכן, אמה שלא, ולבסוף השתכנעה. אחרי בערך חצי שעה הדייל בא ולקח את הבנות לבקר בחדר הקסום שבו הכל קורה. הן יצאו אחרי כמה זמן עם עיניים נוצצות.
2. הותיקן - ביום השני שלנו ברומא היו לנו כרטיסים לותיקן. הבנות כבר מאוד רצו לראות את הקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו, בדיוק כמו כל העולם ואחותו. בשילוב כוחות מנצח של שתי תאומות שהשומר השתגע מהן ואמא אחת הריונית להתפקע, החליט אדון שומר ותיקן לקחת אותנו אל הבמה, לפתוח חבל אדום ולהושיב אותנו על ספסל מיוחד, איפה שנושא האפיפיור את דבריו ולאחרים אין כל גישה אליו, בדיוק מתחת לציור יום הדין. לגעת במיכאלאנג'לו. ראינו שם פרטים שלא האמנו. ישבנו ככה, מורמים מעם ולא מאמינים לגורלנו הטוב, איזה עשרים דקות.
3. הסוסים - ביום השלישי כבר עשינו את הדרך לבית הטוסקני היפהפה שלנו, וילה שנמצאת עשרים ק"מ מטוסקנה, בתוך יער, בנוף חלומי של גבעות ירוקות עד אין סוף, שכל הדירות בה היו פנויות. בחרנו בה את הטובה מכולן. בילינו בבית, בעיירות הסמוכות והרבה בפירנצה, אבל ההיי לייט של הבנות היה ביום בו אמיר, בנחישות אין קץ, מצא את חוות הרכיבה המקומית, והבנות זכו להבריש סוס ואז לרכב עליו.
4. האופרה - קניתי לנו עוד מהארץ כרטיסים לאופרה 'לה טרוויאטה' שמועלית בתוך כנסייה קטנה בפירנצה. האיש שמנהל את המפעל האופראי המאוד מוצלח הזה היה גרמני ענק בשם פראנץ, שכמעט עשה גילגול באויר כשהוא ראה את הבנות. הושיבו אותנו בשורה ראשונה בצד, שזה בעצם ממש בתוך הבמה, כשאמיר צמוד לספסל עליו שוכבים הזמרים ברוב דרמטיות, וסופי צמודה לעמוד שעליו נשענת הגיבורה ומזמרת לא מעט מהשירים. כשפראנץ נכנס כדי לדבר אל הקהל, הוא אמר משפט אחד, ואז עצר, וקרא: כולם, תסתכלו על הילדות היפות האלה בשורה הראשונה! אחר כך הוא סיפר מה עומד להתרחש במערכה שלפנינו, ואנחנו הסברנו לבנות. הבנות נשבו מיד בסיפור אהבתם של ויולטה ואלפרדו, והיו מרותקות ומודאגות לגורלם. זו גם הסיבה שחתכנו לפני המערכה השלישית והטרגית, זה והשעה, אבל הבנות היו כל כך משולהבות שהן פטפטו וזימרו כל הדרך חזרה לכפר.
5. הקינוחים הסיציליאניים - בזכות הסדרה החביבה עליהן, אותה הן חיות במשחקי תפקידים מבוקר עד ערב - קייק בוס, סדרת ריאליטי על משפחה איטלקית המנהלת מאפיה מצליחה בניו ג'רזי, הבנות הן מומחיות עצומות באוכל סיציליאני. כשהן פגשו בקנולי ובעוגת הקסאטה, שני קינוחים חלומיים המבוססים על קרם ריקוטה, לא היו מאושרות מהן. מסתבר שגם באיטליה באדי ולסטרו הוא כוכב, כמו אצלנו בבית, ומצאנו ספר שלו בתחנת דלק.
6. הברזיות - אחת האטרקציות הגדולות ברומא היו ללא ספק המים, הזורמים שם מתוך ברזיות יפהפיות ומעוצבות בצורות שונות ומשונות בכל ככר ופינת רחוב, חופשי, בלי ברז. הבנות הפכו למומחיות בתפעול שלהן, וחוץ מגליצ'ה אחת של סופי, האירוע המתמשך עבר ללא נפגעים.
7. הקרוסלה - הפארק של וילה בורגזה, שצורתו לב, הוא דבר מופלא, בעיקר באביב, כשהוא פורח כמו גלויה. יש בו גם קרוסלה, שהבנות עשו עליה 12 סיבובים כל אחת. חוץ מזה הן גם שטו עם אבא אמיר בסירה באגם, וכולנו נסענו באוטו-אופניים חשמלי ברחבי הפארק העצום.
8. ציור בכנסיות - בתיק שלי תמיד היו עפרונות צבעוניים ומחברות, והבנות ציירו הרבה. בכנסיות, על מדרגות עתיקות בסן ג'ימיניאנו, ועוד. כיף גדול.


כל יום היה גדוש חוויות ומיוחד במינו, אבל הנה כמה קטנות שרשמתי בזמן הטיול:
סופי בותיקן: "אי אפשר לראות באיטליה שום דבר לא מדהים. הכל פה מדהים כל כך."

קנינו מריונטה של פינוקיו. סופי הרקידה אותו לצלילי שיר שחיברה לו: "אל תחטט באף! אל תחטט באף!"

אמה, שעה אחרי שהיינו במסעדה בה רוב האוכל שלה נותר מיותם. "היא היתה פסטה אגדית, פשוט מרוב הרגש של הפסטה לא אכלתי כלום."

אמה, בוילה בורגזה: "צריך עין ממש גדולה בשביל לראות את כל הפארק הזה."

אמה, בבית בכפר: "אני הולכת לחקור בחוץ."
אמיר: הי, חוקרת, בואי הנה רגע."
אמה: "אני לא חוקרת אבאים, אני חוקרת ציפורים."

סופי, על לה טרוויאטה, בה ויולטה משתעלת כי היא סובלת ממחלה קשה. "אני יודעת מתי הם רבים לה על הלב, בהתחלה! מתי שהיא מרגישה לא טוב. זה הלב שלה. היא מרגישה לא טוב בלב."

בדירה האחרונה והחלומית ברומא, דירת הטרסה שהיו לה שתי מרפסות מטורפות, היה וילון אדום שנפתח כמו מסך על במה. סופי: "רק שזה תיאטרון של שמש!"

כמה פעמים נתקלנו באיטלקים טמפרמנטיים שצעקו אחד על השני בפומבי.
אני: "האיטלקים צועקים, הם מוציאים את הרגשות שלהם החוצה. "
אמה: "ילדים הם ככה. כשהם עצובים הם פשוט בוכים, הם לא מכניסים את הרגשות שלהם פנימה."

הברזייה שהתחילה את הכל - מחוץ לפנתיאון

עם ג'ורג' הטייס

קולוסיאום

ניקוי יבש

דוד המקורי! שרנו לו את גליית של כוורת.

פירנצה

פיקניק מול סן ג'ימיניאנו

סופי מצאה תחביב חדש: צילום.

סופי אספה פריחה מהרצפה ואמרה שזה סבא פיסקה

סיינה

ותיקן

קנולי וקסאטה

וילה בורגזה

לא מפספסת צ'אנס לבקש משאלות

מוזיאון הילדים אקספלורה

עצמאות

הבנות חזרו מהגן כשרוח פטריוטית ציונית נושבת בהן ודגלים מתנפנפים בידיהן. סופי תקעה את הדגל שלה בגולגול, והודיעה שהיא 'ראש התורן'. אחר כך היא כתבה שיר מרגש על הכרזת המדינה ושקדי מרק, ההמצאה הישראלית השווה בעיניה מכולן. חוץ מזה היא אמרה שלזה שהכריז על הקמת מדינת ישראל היה קול מאוד צווחני.

אמה בדקה את גודל הידיים שלנו.
אמה: "היד שלך יותר גדולה משלי."
אני: "כן, יש לך לאן לשאוף."
אמה: "אבל לי יש בגדים יותר יפים, ונעלים יותר יפות."
אמת לאמיתה.

אה, ומחר אנחנו לוקחים את שלומפו ונוסעים לאיטליה. צ'או במביני.

טיפות עיניים

פגשנו בגינה של קרית ספר תינוק שרק נולד. סופי מאוד התרשמה. "הוא יפה שפתיים!"
ועל יעל מהגן שלה היא אמרה היום: "היא חמודה כמו טיפות עיניים!"
אמה: "מה, היא כמו דמעות?"

אמה: "אם לא היה לנו את הדבר הזה, יתושים, בסביבה אז היינו חיים חיים מאושרים."

וגם, סופי של לפני השינה: "אני אף פעם לא לבד כי את יודעת מי נשאר לשחק איתי כל הלילה? הדמיון שלי."

ISRA-HELL

אמה: "אמא, למה אומרים יש-ר-אל? רע-אל. אל מי הוא רע?"
אני: "מי?"
אמה: "אני לא יודעת. יש-רע-אל. מי רע אל מי?"

ניחוח הבוקר

אמה: "יש פה ריח מסריח."
אני: "ברחוב יש הרבה ריחות."
סופי: "אני דווקא מריחה ריח טוב! של משחת שיניים! אה, זה מהפה שלי. אמא, תכתבי את זה בבלוג."

הבנות הצטלמו היום לראשונה עם צוות קולנוע של ממש, לקטע קטן בקליפ של הלהקה של דיוויד בלאו שניתאי מנגן בה. הצילומים התקיימו בחוף מכמורת, והיתה שמש, אבל גם עננים ורוח. הן קיבלו במתנה בגדי ים נורא יפים והתבקשו לשחק תופסת עם האם הדוגמנית שלהן בקליפ - יאנה גור, ואז לקבור את אבא דיוויד בחול. סיון, הבמאית, היתה מאוד מרוצה, הן קיבלו מלא תשומת לב, ןמחיאות כפיים סוערות בסוף כל טייק, רצו אליהן עם שמיכות לפני ואחרי שוטים והן נהנו מאוד מאוד.

בית הטקסטיל

פצחנו בפרוייקט ציור על בדים. התחלנו בחיתולי טטרה לשלומפו והמשכנו בגופיות לבנות, כשהן בוחרות מה יצוייר, אני מציירת והן צובעות. השמחה מהעניין רבה מאוד. היום, כשסופי קילפה מעצמה את גופיית ה"לורקס" החדשה שלה לפני האמבטיה, היא הניחה אותה על הכתף, ואמרה: "תראי, אני אובמה!"

ריבים קטנים

לא יודעת באיזה חפץ הן שיחקו, זה היה בחדר השני, אבל שמעתי את אמה אומרת: "סופי, רק שתדעי - את שמה את זה על בן אדם, יש לו רגשות. את שמה את זה על נייר - אין לו רגשות. לי יש רגשות וזה לא היה לי נעים."

צפינו בקייק בוס, התוכנית האהובה עליהן, והגיע איזה קטע מביך שבו משהו לא מסתדר עם איזו עוגה. הקטע לווה במוזיקת רקע. אמה אמרה: "זאת מוזיקת או-או, נכון?"