החוש השביעי

אמה וסופי שרקו במשרוקיות וסופי התקרבה קצת יותר מדי לאוזן של אחותה.
אמה: "די, סופי! את קורעת לי את חוש התוף!"

וסופי הסבירה משהו לסבתא מורי.
סבתא: "אני יודעת, אני לא איזה טַמבַלית."
סופי: "אומרים טֶמבֶלית, לא טַמבַלית. זה אומר שאת כן טֶמבֶלית."

והגברת הפגינה תחכום עיצובי כשהיא ציירה שמלה.
סופי: "תראי."
אני: "מה זה, כיס?"
סופי: "לא, זה בד שיש עליו ציור של כיס."

קולינריה

אמה, על סוכריות גומי: "אחרי שלועסים יש רגש של נמיסות כזאת."

נפלאות התבונה

אמה ביקשה שלשום שאני ארשום לה את מספר הטלפון שלי על פתק כדי שהיא תוכל להתקשר אלי בטלפון צעצוע "של מקס". אתמול לפני השינה היא לקחה את הטלפון, ואמרה: "אמא, אני מתקשרת אלייך! 0545769997!"

ושתיהן צחקו עלי ועל כאבי ההנקה שאני סובלת מהם: אחרי שרטנתי, הן עשו חיקוי שלי. הן עצמו חזק עיניים, ואמרו יחד, בהטעמה מוגזמת: "אוו, אוו, אוו! מקסי, אוו!"

אמה דואגת להשכלה מוקדמת

טיול ראשון ברוטשילד

זיהוי

סופי ראתה פרק ישן של פרפר נחמד בו מתארחת חני נחמיאס. "את יודעת איך אני זיהיתי את חני נחמיאס? לפי הרגליים. יש לה חלק כזה עבה פה. פשוט אני מכירה אותה מבלי סודות ופיטר פן וכאלה, ותמיד היא עם רגליים חשופות."

ואמה מפגינה הומור יבש: "אני חושבת שמקס דומה לאבא."
אני: "במה?"
אמה: "בעיקר במשקפיים."

אחיות גדולות נולדו

נתחיל מהסוף: ביום ראשון בצהריים, התשיעי ליוני, כשבועיים ומשהו לפני התאריך המיועד ויומיים שלמים לפני יום ההולדת החמישי שלהן, אמה וסופי הפכו לאחיות גדולות לאדון מקס שור הצעיר.
הצירים התחילו בלילה שבין שישי לשבת, כשלשבת בבוקר נקבעה מסיבת יום ההולדת המאוד מושקעת ואקסקלוסיבית שלהן. אני, אמיר וסבתא מורי התרוצצנו בכל העיר כדי להשיג את כל מה שצריך כדי לעשות להן יומולדת מושקע אצל סבתא, אליו הוזמנו 13 חברות טובות במיוחד, ובו היו פעילויות כמו בועות סבון, קעקועי נצנצים וגולת הכותרת: יצירה שבה כל ילדה מקבלת עציץ פורח, חומרים שונים לגזירה והדבקה ודמויות על מקל שהכנתי מראש, ויוצרת גינה קטנה ומקושטת בעציץ. הבנות מצאו קצת איפור בטואלט, ואילתרו גם פינת איפור בה שלטו התאומות גולדשטיין המתוקות. כשכל הכיף נגמר, הגיעו הקאפקייקס הטבעוניים שטליה הכינה, עם דמויות מרצפן של מלאכיות שאני עשיתי. הרמנו אותן באויר, שרנו קצת שירים, וכל ההורים התחילו להגיע.
בין לבין כל הדברים האלה התקפלתי אני לצירים, והתפללתי לעבור את האירוע בשלום. היתה הצלחה מסחררת.
באותו לילה הצירים התחילו להתקרב והגיעו כל חמש דקות, וסביב חצות ניתאי וטליה באו הנה לשמור על הבנות, ואנחנו נסענו לאיכילוב. באיכילוב אמרו שהלידה לא ממש מתקדמת, אבל בגלל שיורדים מי שפיר, אם לא תהיה התקדמות עד הבוקר אני אכנס לעוד ניתוח קיסרי. אני ואמיר הצטופפנו על מיטת יחיד וישנו כמה שעות, בין ציר לציר.
בבוקר סופי התעוררה וגילתה במיטה אנשים קצת שונים מאלה ששם בדרך כלל. "אתם יודעים איך ידעתי שאתם לא אמא ואבא?" היא אמרה, "כי אתם ישנים הפוך!" אמה הצטרפה לחגיגה מהר, ותיקנה את טליה שאמא לא הלכה לבית חולים, אלא לבית יולדות, "כי היא לא חולה." ההתרגשות מכך שבעוד כמה שעות יהיה להן אח היתה גדולה וסבתא מורי באה לקחת אותן לגן בשירים וצהלולים.
בינתיים באיכילוב הבוקר הגיע, הצירים נרגעו ולידה לא נראתה באופק, אז חיכינו שיודיעו מתי אני נכנסת לניתוח. המון בני משפחה באו להיות איתנו, וב-12:00 בערך התחילו לגלגל אותי לכיוון חדר הניתוחים. המנתח היה הפרופסור אליו הלכנו בהריון של הבנות, מה שהיה מרגיע, וגם המרדים היה המרדים הראשי, מישהו שסבא ראובן מכיר. אחרי שעה, ב-12:57, האדון הצעיר השמיע את תלונתו הראשונה לעולם.
אני נלקחתי להתאוששות, ואחרי הצהריים כבר נפגשנו כולנו שוב, כל המשפחה, בחדר שלי (קיבלתי חדר פרטי ומרווח. מזל גדול.)
הבנות הגיעו אחר כך כל יום לבקר, החזיקו את האח הקטן והישנוני, ציירו, אכלו וחזרו לענייניהן הרבים, שכללו בילויים על כל בני המשפחה ומסיבת יומולדת שנקבעה מראש, אצל סבא ראובן ודליה.
ביום רביעי חזרנו הביתה בצהריים, רצוצים אך מרוצים, ובידינו מקסי האהוב והריחני.

המסיבה הראשונה:

והמסיבה השניה:

סופילדת

זו השנה הראשונה שהבנות חוגגות בנפרד ימי הולדת בגן, והאמת שזה נחמד. האירוע בגן של סופי  אתמול היה שונה מאוד מזה של אמה. ישבנו מול כל הילדים, יחד עם סופי, אני, אמיר, אמה, ושתי הסבתות. היתה תוכנית אמנותית קבועה שכללה המון הפתעות שסופי קיבלה, סיפור מרגש שאמיר סיפר על סופי שנשקלה בימיה הראשונים בקערת הסלט על מאזני המטבח, וכתיבת השם והגיל של סופי בצעצועים על כל השטיח. הילדה היתה מאושרת. סיימנו באכילה של עוגת הקשת בענן שאמיר ואמה אפו ואני ואמה קישטנו, בחצר. בזמן האפייה והקישוט סופי נטשה אותנו והלכה לרומי. קלאסיקה.

הבוקר הגברת תיעדה את עצמה בעוד סרטון מרגש:

אהבה עצמית

אנחנו בתקופת ימי הולדת. אמה חגגה בגן שלה ביום שישי, סופי חוגגת מחר בבוקר, ובשבת יש להן מסיבה לחברות שלהן אצל סבתא מורי. כיף גדול. מחזיקים אצבעות ששלומפו יהיה סבלני ולא יחליט שדחוף לו לצאת.

אמה בת חמש (וגם אמילי, אראל וינאי)

הערב אמיר הוציא לבנות קשרים במקלחת, וסופי הגיעה אלי כדי שאני אקלע לה צמה סינית לכבוד היומולדת.
סופי: "אני צחקתי הרבה ולא בכיתי בכלל, זה רק קצת כאב לי."
אני: "כי אבא נורא משתדל. אבל גם אני נורא משתדלת כשאני מסרקת אתכן."
סופי: "אבל את לא מצליחה!"

ורגע אחרי שהן הלכו לישון מצאתי את הסרטון הבא, בו סופי צילמה את עצמה בוידוי חושפני.

והתמלול, למי שלא מבין: "אני מאוד מאוד אוהבת את עצמי." אמן.