מדעי המח

היום נתתי לבנות לצייר בגירי הפסטל השווים שלי. סופי ציירה לפי ציור בספר ילדים שבו השתמשו בפסטל.
סופי: ״אמא, את מה את מציירת?״
אני: ״לא יודעת.״
סופי: ״אה, את מציירת מהמח שלך. אני מציירת מהמח של מישהו אחר.״

מדעי החלום

אני ישנתי קצת בבוקר בזמן שאמיר, אמה ומקס בילו פה במיטה. התעוררתי לזה -
אמיר: "כמה זה 17 ועוד 2? אין סיכוי שאת יודעת!"
אמה: "19!"
אמיר: "אוף!"
אני: "אתם עשיתם את זה גם קודם, נכון?"
אמיר: "עשינו מלא כאלה."
אני: "כי זה נכנס לי לחלום."
אמה: "איזה כיף שהמח שלך נדבק לזה! אפשר לתרגל חשבון באמצע הלילה!"

והערב חג סוכות שני, מה שאומר שהבנות שוב ישנו בסוכתן המפוארת, בה הן כבר אירחו אפילו את יהל לילה אחד. (למרות שבסוף הוא ראה שממית על התקרה ועבר לישון עם בר בסלון.)

טיעון מנצח

סופי, מנסה לשכנע אותי שהיא זקוקה לעוד סוכר: "העוגה היתה קטנה, אז זה לא היה קינוח, זה היה קינו."

הכרזה

הבנות קיבלו מרינתי ולני קופת צעצוע שכוללת בה גם מערכת כריזה. אמה הכריזה כל מיני הכרזות: "אמא, אני אוהבת אותך! סופי, אני אוהבת אותך, אבא, אני אוהבת אותך!"
אני: "ומה עם מקסי?"
אמה: "מקסי אני עוד לא יודעת. נראה."
סופי הודיעה בכריזה שהיא דווקא מאוד אוהבת את מקס, כשאמה השתלטה שוב על המיקרופון:
"אמא ואבא, אני אוהבת אותכם כל הזמן עוד. כשאני אהיה בת עשרים אני אוהב אותכם יותר."

חוץ מזה אמה לוי היתה אצלנו היום. הבנות הקימו חנות נעליים בשם 'נעלי סופי, אמה ואמה' שהלוגו שלה (עבודה של סופי) היתה ג'ירפה עם עקבים. הן ציירו וגזרו שטרות ואמה נתנה עשרים אחוז הנחה. סקס והעיר הקטנה.

ואז השקיתי אותן, שיגדלו

כנות אכזרית

דיברתי עם סופי על ספרים בעקבות העובדה הכה-משמחת שבר הוציאה ספר ילדים ראשון (העכביש מרסל!). אמרתי לה שהיא הקדישה אותו לסוסו, כמו שאני הקדשתי את הספר שלי לאמיר בזמנו. ואז היא אמרה לי: "אבל את כמעט-סופרת, כי לא ספרת כבר הרבה זמן." אאוץ'.

ואם כבר בנושא, אז אמה: "כמו שיש את הספר 'אבא עושה בושות', אז צריך להיות את 'אמא עושה פדיחות."

la mala educacion

אמה רצתה לקחת מסמך חשוב ולהפוך אותו לרשימת משתתפים של אחד מה"מועדונים" שלה. אמרתי לה שאסור. היא פנתה למסמך נוסף ושוב נענתה בשלילה. מרוב תסכול היא אמרה לי בבכי: "אבל אבא אומר שמותר לנו הכל, אז למה את מחנכת אותי ככה?!"