מדעי האהבה

לסופי יש חבר. קוראים לו איתמר והם מאוד מאוהבים. היום הוא בא אלינו. דיברנו בדרך על החוגים.
אני: ״בחוג מדעים יש גם בנות?״
איתמר: ״כן. יש הרבה בנות.״
סופי: ״אבל לפני מארי קירי לא היו בכלל בנות במדע.״

דומינו

אני: ״הגננות לא באות למדורות ל״ג בעומר בדרך כלל.״
אמה: ״קרן גם לא יכולה לבוא כי היא צריכה לתכנן את המדורה של אלונה, אז זה עושה דומינו.״
אני: ״מה זה ׳עושה דומינו׳?״
אמה: ״זה דברים שנופלים אחד על השני.״

דה ברייט סייד

עוד חודש יומולדת שש, והיום סופי ערכה ספירה והבחינה שסביר שיחגגו להן חמש פעמים: לחברים, אצל סבתא יעל, אצל סבא, אצל סבתא ריטה ובגן.
סופי (בתרועת ניצחון): ״כשהסבים גרושים אז יש יותר מסיבות יום הולדת!״

הרמה להנחתה

סופי: ״ביום שני אני הולכת לאיתמר והוא אמר שכנראה שביום רביעי הוא יבוא אלי, אז אמה, תדעי שהוא בדרך כלל אוהב לשחק במשפחה שאני האמא. אז את לא יכולה להיות האמא.״
אמה: (נעלבת) ״אבל סופי... זה לא יפה להגיד כזה דבר...״
אני: ״זה בסדר, אם הוא יבוא אתם תשחקו לכם יחד ואני ואמה נשחק לבד.״
סופי: ״אמה, אני רק לא רציתי שתבהלי, בגלל ש-א׳, הוא לא מכיר אותך כל כך...״
אמה: ״אל תגידי אפילו את ב׳ כי אני יודעת שזה יהיה משהו מעליב!״

זיקוקים

דיברנו על העובדה שהקיץ לא ניסע לחו״ל.

אמה: ״אבל השנה אנחנו עולות לכיתה א׳, אז זה יותר מדי מרגש בשביל שגם ניסע לחו״ל, כי זה משהו שקורה רק פעם אחת בחיים!״
סופי: ״לא נכון. זה קורה כשאתה בעצמך עולה לכיתה א׳, ואז כשהילדים שלך.״

אני: סופיל׳ה את חייבת להפסיק לבוא אלינו למיטה בלילה.
סופי: אבל היו לי מחשבות רעות.
אני: איזה מחשבות?
סופי: את יודעת, על תמותה וכאלה.

אתמול לקחתי אותן לכיכר רבין, לכבוד יום העצמאות ה-66 של ישראל, לראות זיקוקים. הן נורא נורא התרגשו. בדרך ראינו את הספריי שלג שילדים ריססו על כל דבר אפשרי.
אמה: ״הם כאילו אומרים: הייתי פה, ופה, ופה, ופה ופה!״