הנה עברו חלפו להם יומולדת תשע לאמה וסופי וארבע למקסוש, בשמחה וצהלה ואירועים שונים, חלקם עוד לפנינו. הבנות חגגו ביומולדת הארי פוטר עם גרין-סקרין מלבב שהכניס את הבנות לתוך הסרט (וגם את מקס שלא ויתר והשתתף יחד עם 15 הילדות, מתן ויהל.) חוץ מזה היתה פעילות סליים קסום וקאפקייקס גולדן סניץ׳ מפררו רושה עם כנפיים מעל קאפקייק עם דשא קוקוס ירוק למעלה. יומיים קודם הבנות התחילו ללכת ולחזור לבד מבית הספר ולסבתא גם. העצמאות בשיאה.
סופי הביאה לכיתה חמישים כדורי שוקולד לחלק, ואמה היתה במחוננים ודי התבאסה כי המורה שכחה לתת לה לחלק גם ממתקים ולציין את יום ההולדת שלה. היא ביקשה ממנה פעמיים. בכל מקרה, הבאנו עוגות וכדורי שוקולד לשיעור הכתיבה יוצרת שלה, והיא ביקשה שאני אבוא איתה ואתן אותם לאיריס (ארגמן, המורה המופלאה), כדי שמה שקרה לא יחזור על עצמו. איריס התלהבה בשבוע הקודם כששמעה שאמה תחגוג בשיעור, אבל אמה עדיין לא הרגישה בטוחה אז חיכיתי איתה שתגיע. איריס הגיעה עם עוגה שהכינה במיוחד בשביל אמה, וזה היה תיקון מקסים ומרגש במיוחד. מזל שהגיע תגבור כי הכותבים הצעירים חיסלו את כל העוגות וכדורי השוקולד.
אחרי זה הלכנו לאכול במסעדה איטלקית בדיזנגוף וסופי התקשתה נורא לא לדבר על פרסי ג׳קסון, האובססיה האחרונה שלה, וספר שאמה עוד לא קראה. היא היתה מתוסכלת ועצבנית.
סופי: ״אתם לא מבינים שאצלי פרסי ג׳קסון זה לא רק בספר ולא רק במשחקי דמיון? זה כל הזמן, זה כל החיים שלי!״
אמיר: ״בסדר, זה מה שעושה אמנים.״
אמה: ״זה וסמים.״
