הלו

אמה מתקשרת בכאילו לאוריאנה הגננת. ככה זה נשמע:
"הלוווו אוראנה. דברת אמה. קטנה. שומעת???"

אני פורים

פורים בפתח, השירים כבר משוננים היטב, (בעיקר "אולי, אולי, אולי תרקוד איתי?") ואפילו קניתי תחפושות סיניות זולות בשוק תמורת 40 שקל האחת. הן גם מנגנות, אמר לי המוכר, והפלא ופלא, כשלוחצים בעורף התחפושת, בוקעות ממנה צווחות סמוראיות בפיץ' שיטריף את כל כלבי השכונה, על רקע המנגינה של 'לדוד משה היתה חווה'. אה, וזה לא מפסיק עד שלוחצים שוב על הכפתור הפיצפון והמאוד חמקמק שמוסתר היטב בביטנה.
בכל מקרה, הוצאתי את התחפושות אתמול בערב, ככה שכשיום שישי בבוקר יגיע, ונצטרך ללבוש אותן למסיבת הגן, לא יתחיל מרד. הארנב והפנדה מסין הגיעו לסלון, ואמה מיד התחילה ב"לא, לא, לא." אל הפנדה היתה לה תגובה קשה במיוחד. נתתי לסופי נשיקה עם האף של הפנדה, והיא צחקה. עשיתי אותו דבר עם הארנב לאמה, ופתאום הוא לא היה כל כך מאיים. היא ממש לא התכוונה ללבוש אותו, אבל הסכימה שישאר בסביבה. תפסתי את סופי והשחלתי אותה לתוך הפנדה. היא התנגדה קצת, אבל ברגע שראתה את עצמה במראה ושמעה את ההשתפכויות ההוריות סביבה (שהיו באמת חסרות שליטה. מה עושה ילד בן שנה ושמונה חודשים כל כך מתוק בתוך תחפושת של פנדה? זה לא יאומן.) היא התרצתה והיתה מבסוטית. אמה החליטה להצטרף למסיבה ואמיר הלביש אותה. היא היתה מאושרת. הן רקדו, נקשו עם האפים של התחפושות במראה שוב ושוב והתפקעו מצחוק.


כשהגיע הזמן לישון רבנו קצת כי אמה לא ממש רצתה להוריד את התחפושת. (אמה פושת נבת!!! = אמה תחפושת ארנבת) והבוקר היא שוב רצתה ללבוש אותה.

תותי ולולו

הבנות קיבלו אתמול מסבתא יעל בובות של תינוק עם בקבוקים, בגדים להחלפה ורעשנים. הן נדרשו לבחור להן שמות. סופי חשבה וחשבה דקות ארוכות, ואז אמרה: לולו!!!! אמה היתה צריכה עזרה, ובחרה יחד עם סבתא את השם תותי.
היום בבוקר היה כמעט בלתי אפשרי להפריד אותן מהבובות.

בחמש בבוקר הבנות קמו וצעקו בוקי בוקי בוקי. חצי שעה עמדתי בזה, ואז נתתי להן בקבוקים. כשהן סיימו הן נעמדו במיטות והתחילו לצעוק בהתלהבות: אמה!! סופי!! אמא! נטעלי!!! (יותר כמו ט-לי) הוצאתי אותן מהמיטה והצלחתי להרדים אותן שוב עלי בסביבות שש, והן ישנו עד שמונה וחצי ואז, שוב, בעזרתן של תותי ולולו, איחרו מאוד לגן...

TEN

היום, אחרי האמבטיה, אמה התחילה לספור באנגלית, ונעצרה רק כשהגיעה לעשר.
לא אני לימדתי אותה. אני מאמינה שזאת היתה דורה. דודה חני לימדה אותה להגיד COW, PIG ו HORSE, שנשמע משהו כמו: הוס.
ברגעים אלה סופי יושבת מול המסך.
דורה: תגידו GREEN!
סופי:WEEN!
לאחרונה אמה מנכסת את מקום המבוגר האחראי.
היינו אצל סבתא יעל, שלקחה אותה למטבח ונתנה לה קוביית שוקולד. ברגע שמגירת הממתקים נסגרה, אמה הכריזה: "לא, לא! קולד! (שוקולד) סופי!" סבתא נתנה לה עוד חתיכה והיא צעדה בהליכת הפינגווין הנועזת שלה ישר לאחותה, להגיש לה את השלל, שהתקבל, כמובן, בנון שלאנט קלאסי אה-לה-סופי. כשסופי סיימה לאכול היא הלכה לבקש עוד, אבל רק לעצמה. חן, אמא של הלל מהגן, קוראת לה "הדוד." (ואני מעדיפה לרשום מ"ביג לבובסקי" מאשר לנקד.)
אתמול, סופי נפלה. היא כל הזמן משחקת בהאכלת בובות וצריכה בדיוק את הכפית (פיתי! פיתי! פיתי!) והכלי המתאימים באותו רגע. אנחנו עוברים כל יום על כל הכלים בבית. בקיצר, היא החליקה על אחד הכלים ובכתה מאוד. אמה מיד פתרה את העניין ב:"לא נורא."
רגע אחר כך, אמה דרסה והפילה את בובת דורה בעזרת עגלת הבובות. היא עצרה, הרימה את דורה, ואמרה: "כואב, לא נורא דורה."

טוטו

תהל, חברה של הבנות מהגן, קוראת לאמה אמה, ולסופי טוטו. (כמו החצאית, לא הכלב של דורותי). למה? ככה. כינוי נולד.

סופי התבקשה למנות את בני המשפחה. כשסיימנו עם המשפחה המיידית, שאלתי: ואיך קוראים לבן דוד שלך? התשובה הגיעה מיד: דייגו. (בן דוד של דורה, ושל כולנו, כנראה.) בהמשך לאותה שאלה, אמה מנתה את סבא פיסקה (שעושה טוק-טוק-טוק עם המקל), ומיד אחריו את דון, המטפל הפיליפיני.
או כמו שאבא שלי אמר כשהכרזתי שאני בהריון: המשפחה מתרחבת.

חוויות מאתמול

אחרי שאמה רצתה להתקשר אל מורי, הכלב של סבתא, הוחלט שהיא מתגעגעת אליו, והלכתי עם הבנות לבקר שם אחרי הגן. מורי קיבל אותן יפה, אכל מכל מה שהן אכלו, וכולם היו מבסוטים.
הבוקר, בשש וחצי, אמה בקושי פקחה עיניים וכבר התחילה לספר לי כל מה שהיה אתמול: "אמה אוכלת פיתה רמה (פסטרמה) טאטא מורי!". שאלתי את סופי אם היא זוכרת מה מורי אוכל, והיא חשבה קצת, ואז אמרה בניצחון: "עוגיה!" צודקת. הוא חטף לה אתמול עוגיה מהיד והיא בכתה נורא.

הלווו?

אמה מרימה את אחד הטלפונים בבית.
אמה: הלו??? טאטא?? שומעת? כן. אוקיי.
אמיר: את רוצה לדבר עם סבתא?
אמה: לא.
אמיר: אז עם מי את רוצה לדבר?
אמה: מורי!

תות!

הבנות קיבלו אתמול מדודה אופירה את "האריה שאהב תות" של תרצה אתר. ספר עם תוכן בעייתי משהו (האריה רוצה לאכול רק תות, אבל ביער אין. כשמגיעים ילדים לטייל ביער הוא אוכל את התות שנופל להם ומגלה שזה פויה. מאז כתוב שהוא אכל רק מה שאמא שלו הכינה והפסיק להיות טיפש.) אבל להיט כזה לא נראה פה מאז שהגיעה הביתה ספת דורה.
כשהאריה אומר לילדים: "תנו לי תות", סופי קוראת "לי תות!" ואמה: "תנו לי! תנו לי!"

קודם, אחרי האמבטיה, חיתלתי את אמה, והיא תפסה לעצמה את הגרביים, הצמידה עקבים ואמרה: "לחיים!"

דומות ושונות

הראיתי לבנות תמונה של מין ספירלה כחולה, דומה לזאת שלמעלה.
סופי הסתכלה, פסקה: רוח, ועשתה לי פוווו על הפנים.
אמה אמרה: כדור.