אני פורים

פורים בפתח, השירים כבר משוננים היטב, (בעיקר "אולי, אולי, אולי תרקוד איתי?") ואפילו קניתי תחפושות סיניות זולות בשוק תמורת 40 שקל האחת. הן גם מנגנות, אמר לי המוכר, והפלא ופלא, כשלוחצים בעורף התחפושת, בוקעות ממנה צווחות סמוראיות בפיץ' שיטריף את כל כלבי השכונה, על רקע המנגינה של 'לדוד משה היתה חווה'. אה, וזה לא מפסיק עד שלוחצים שוב על הכפתור הפיצפון והמאוד חמקמק שמוסתר היטב בביטנה.
בכל מקרה, הוצאתי את התחפושות אתמול בערב, ככה שכשיום שישי בבוקר יגיע, ונצטרך ללבוש אותן למסיבת הגן, לא יתחיל מרד. הארנב והפנדה מסין הגיעו לסלון, ואמה מיד התחילה ב"לא, לא, לא." אל הפנדה היתה לה תגובה קשה במיוחד. נתתי לסופי נשיקה עם האף של הפנדה, והיא צחקה. עשיתי אותו דבר עם הארנב לאמה, ופתאום הוא לא היה כל כך מאיים. היא ממש לא התכוונה ללבוש אותו, אבל הסכימה שישאר בסביבה. תפסתי את סופי והשחלתי אותה לתוך הפנדה. היא התנגדה קצת, אבל ברגע שראתה את עצמה במראה ושמעה את ההשתפכויות ההוריות סביבה (שהיו באמת חסרות שליטה. מה עושה ילד בן שנה ושמונה חודשים כל כך מתוק בתוך תחפושת של פנדה? זה לא יאומן.) היא התרצתה והיתה מבסוטית. אמה החליטה להצטרף למסיבה ואמיר הלביש אותה. היא היתה מאושרת. הן רקדו, נקשו עם האפים של התחפושות במראה שוב ושוב והתפקעו מצחוק.


כשהגיע הזמן לישון רבנו קצת כי אמה לא ממש רצתה להוריד את התחפושת. (אמה פושת נבת!!! = אמה תחפושת ארנבת) והבוקר היא שוב רצתה ללבוש אותה.