אני רוצה להודות לאקדמיה

לאמה יש וירוס בטן שהשבית כבר חצי מגן תניה, מה שאומר שסופי הולכת לגן לבד כבר יומיים, ואמה בקייטנת אמא. הבוקר העמסתי את שתיהן על העגלה והסענו את סופי לגן. סופי, כשהיא ירדה במדרגות, נשאה נאום תודה של מנצחים: "אתן לוקחות אותי לגן, אמא? אתן באות איתי? אוי! אני כל כך מתרגשת! זה כל כך מרגש אותי!!!"

בהמשך היום הלכנו אני והמשלשלת לבקר את אבא בעבודה. היום אחה"צ יש גנרלית ראשונה, והכל מטורף. אמיר חזר בשש וחצי בבוקר הביתה ויצא שוב בעשר וחצי.
הגענו כדי לעודד ולהעביר את הזמן ואמה קיבלה חולצת מומנטיטו מדליה, החולצה הראשונה שיצא ממכבש הדפוס, והמון קריאות התלהבות מכל עבר. היא חילקה כיפים וחיוכים, אכלה עוגיות ושתתה תה.
חוץ מזה היא מאוד נהנתה לראות את הרקדנים עושים חזרות, ומזה שאמיר הפעיל עבורה את מכונת בועות הסבון.
"אבא קוסם! הוא עשה את הקסם הכי יפה שראיתי בחיים שלי!"
 

מדרגה

אמה באה לבקר את אבא אמירי שעוד היה במיטה. בדרך כלל היא צריכה עזרה כדי לעלות, אבל הפעם היא הסתדרה, ופצחה בנאום סיכום: "הצלחתי לעלות למיטה לבד! איזה מזל שהיתה פה מדרגה ורודה!"
אמיר השתומם: "איזו מדרגה ורודה?!"
ואמה: "המחשב של אמא!"

מה זה?

היינו אצל סבתא מורי. אני וטליה היינו שרועות על המיטה שלה, שקועות בשיחה, כשאמה ניגשה, הצביעה על השידה הקטנה שלצד מיטת סבתא, ושאלה: "מה זה?"
טליה ואני הצענו כל מיני הצעות - פריטים שהיו מונחים שם: שעון מעורר? טלפון? ספר? משקפיים?
אמה אמרה לא, לא, לא ולא.
הצעתי שתראה לנו, אבל היא לא התקרבה, רק שלחה אצבע קטנה, והמשיכה לשאול: מה זה?!
אני: אני לא מבינה למה את מתכוונת, אמה!
אמה: זה!
אני: אני לא מבינה. תראי לי עם האצבע.
טליה: איך קוראים לזה?
אמה: זה!
אני: תגעי בזה עם האצבע!
אמה: לא! זה מעצבן!
אני: מה מעצבן? מה זה?
אמה: אני לא ידעתי. זה מין ג'וק כזה.
טליה: לא, אמה את גאון...
(מזיזה את המשקפיים, ומגלה שמאחוריהם נח לו מין יצור קטן, אפרפר ומכונף.)
אני: זה פרפר לילה או משהו כזה.
אמה באה על סיפוקה ושתינו נקרענו מצחוק על כך שהפצרנו בילדה קטנה לגעת בג'וק.

מבול

על דלת הגן רושמים אנקדוטות מחיי הגן, להנאת ההורים. נכתב שם שבשיעור של שירלי הנערצת על הבנות, הם התבקשו להניח מטפחות על הפנים, לעצום עיניים ולראות דבר שהם מאוד אוהבים. והתשובות של התאומות לבית שור לאיזה דבר אהוב הן רואות?
אמה: כדור.
סופי: את אמא שלי.

אמבטיה. אמה עושה לפינגווין אמבטיה בתוך אמבטיה.
אמה: "ועכשיו נכנס לך מבול לתוך האמבטיה! איזה מבול ענקי! אוי. לא! אל תפחד, זה מבול נחמד!"

הרשומה המאתיים! הוריי!

אבא אמירי החמודי יצר, כתב ומביים את הופעת חנוכה של מיומנה, מומנטיטו, יחד עם עידו, ובנות הבית מאחוריו ברוח גבית, עושות פוווו מרחוק, כי הוא עובד מסביב לשעון. אתמול הגיע הביתה פוסטר של המופע. אחר הצהריים אני והבנות תלינו אותו על המקרר, כתבנו עליו לאבא מסר מעודד ודיסקסנו מה רואים בתמונה. מאחר והבנות לא יודעות מה זה מדען, אמרתי שזה על קוסם, ובזמן שהתלבטתי איך לענות לסופי לגבי מה הוא מחזיק ביד (שיקוי פלאים? מיץ פטל?) אמה מיד פסקה: "זה נוזל אדום."

כאילו דה.

שיר מחאה

שעת השינה חלפה עברה לה, אמה כבר ישנה, וסופי מנסה להבהיר שהיא לא בעניין. שוכבת במיטה, ושרה לעצמה שירים בקול גדול:
"בכל מיני צבעים אני רוקדת לי. אני רוקדת לי בכל מיני צבעים. אני מאושרת מאוד. אני מאושרת מאוד. "

אוזניים

לסופי עלה החום בגן, המסכנה. החזירו לי אותה מוקדם, מה שהיה מהנה לשתינו, דווקא, ואז, אחרי שסבתא מורי אספה את אמה ולקחה אותה לדייט על סופגניית שוקולד עם סוכריות קופצות (?!) ברולדין, אני וסופי הלכנו לבקר אצל הרופאה. סופי סיפרה סיפורים לבובות, אבל זמן ההמתנה לא היה ארוך מספיק מבחינתה, והיא התבאסה לעזוב הכל ולהכנס. אצל ד"ר הרמן היא היתה מעולה פשוט, פתחה פה, נתנה שיסתכלו לה באוזניים והכל. הרמן מאוד התרשמה. גם מההתנהגות, וגם מהדלקת שבאוזן. קיבלנו תרופה.
בדרך הביתה סופי היתה עצבנית רצח, וכל דבר חירפן אותה, אז למרות שהבטחתי לה שנחזור באוטובוס, החלטתי לתפוס מונית במקום. ישבנו במונית, והיא בכתה. שאלתי אותה מה קרה, והיא ייבבה: "אני רוצה לנסוע בטרקטור!!!"

מאוחר יותר מצב הרוח הכללי השתפר, ושלחנו לאבא, סבא וניתאי הודעות וידיאו בהן הבנות אומרות: אבא חמודי!!! ניתאי חמודי!!! וסבא חמודי!!! כולם הרגישו מאוד מיוחדים, והבנות היו גאות. אחר כך צילמתי אותן שרות שיר שהן למדו מהגן. בפעם הראשונה ששמעתי את זה כמעט חטפתי שבץ מרוב צחוק, ואמה הסבירה שזה שיר יפני. זה שיר ארוך נורא שהן שרות בשיא הכוונה. הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו זה משהו כמו  "סוי ני מקלונה קויקויקוי". 

bitch.

הבוקר, שבת רגועה במיוחד, אחרי אמבטיה של כמעט שעתיים, שבסופה היינו כל המשפחה ביחד באותם מים בטמפרטורת החדר, התיישבנו להירגע קצת מול מרי פופינס. תוך חמש דקות שתי הבנות היו מרוחות עלי בכל מיני פוזיציות מוזרות. אמרתי לאמיר: "תראה - כל הגורים שלי עלי!"
וסופי מייד ציינה: "את כלבה!"

אמה קראה בספר כזה לתינוקות, שיש בו ציורים של כל מיני חיות, והמציאה סיפור. רצתי להביא עט ונייר כדי לא לפספס כלום מהעלילה הנפתלת: "פעם היה היפופוטם. הוא לא ידע לקפוץ, ולא לשמוע סיפורים, ולא ללחוש. בכל זאת, הוא ידע רק לדבר. בכל שנה האריה החליט שהוא לא רוצה להיות אריה והוא היה רק מתגלגל כל הזמן. ואז אמרה הצפרדע: מה, דוב? כן! אני רוצה לרקוד את ריקוד הסמבה! רוצה לרקוד איתי? פעם אחת לא יכל להירדם ההיפופוטם הזה. הוא היה רק קופץ ולא מתגלגל והיה כל הזמן יושב על עלה רחב ולא רצה להיות היפופוטם. הוא רצה להיות ציפור! אז הוא לחש והפך לציפור!! איזה מצחיק!!! חהחהחה!"

הבדלים

הורדתי לאמה את הבגדים בסלון, לפני האמבטיה.
אני: יש לך בטן!
סבא רובן: תראי, גם לסבא יש בטן.
אמה: אבל על שלי אין שיערות!

חלון!

אמה וסופי מאוד מוטרדות מענייני הגב שלי. אתמול ברחוב אמה נכנסה להתקף אמוק של 'ידיים!!!', שבסופו הסברתי לה, והיא הבינה. היום היא שחזרה את האירוע, באופן מעט שונה: "כבר לא כואב לך הגב? את אוהבת אותנו? את יכולה להיות אתנו בכלל? אני רציתי ידיים כל הזמן, ואז לאמא היה פתרון מיוחד. ואז אמא אמרה: כבר לא כואב לי הגב! אני יכולה להרים אותך!!!"

אמה המציאה משחק:
"אני אגיד חזון, ואת תגידי חילזון, אוקיי?"
"אוקיי."
"חזון!"
"חילזון."
"חזון!"
"חילזון."
סופי: "חלון!"
אמה: "סופי אמרה חלון! זה מצחיק נורא!"

עידו

חני מנסה להלהיב את הבנות על עידו. "נכן שאתן אוהבות אותו?ֿ"
אמה: "לא."
חני: "נכון שהוא חמוד?"
אמה: "לא."
חני: "אבל יש לכן בובה עידו!"
אמה: "כן. את מתחתנת איתו! הם מתחתנים. טולילו. אוווו."
חני:"והוא חמוד!"
אמה:"הוא לא חמוד."
סופי: "אני הייתי בבית של ברייני, ואני ראיתי את עידו, ואני בכיתי. ירדו לי מהעיניים. כל פעם!"
חני: "אבל למה, סופי?"
סופי: "כי אני ראיתי אותו! ואני בכיתי. וירדו לי המון מהעיניים! בפעם הראשונה!"

ואתמול אמה התעצבנה עלי מאוד. היא רצתה שאני אשים לה קרח בבקבוק, ואני רציתי שהיא תבקש יפה ולא תתבכיין.
אני: "אני לא מבינה מה את רוצה כשאת בוכה ככה. תגידי: אני רוצה - "
אמה: "אהההה.....אני לא רוצה! אה...."
אני: "תגידי יפה: אני רוצה - "
אמה: "אה.... אה... את לא חמודה!"

ולקינוח: במקום 'קוקוריקו', סופי אומרת 'קוקירוקי'. זה הדבר החמוד ביותר בעולם.

לאקי

סופי: מה יש לך בבטן?
תניה: יש לי תינוק.
סופי: תינוק?
תניה: כן.
סופי: איזה כיף לך.

איכס טונה

זה מה שסופי אומרת בכל פעם שהיא רוצה להגיד שמשהו פויה.
לדוגמה: "סופי, אל תאכלי את השולחן."
סופי: "איכס טונה!"
"סופי, לא מכניסים חול לפה."
סופי: "איכס טונה! תוציאי לי."
מסתבר שמי שטבעו את הביטוי הם יהלי ועידודו, הבנים הגדולים של הגן, כשנחתה יום אחד טונה על שולחן האוכל. בעיני סופי זה אולי הדבר הכי מצחיק שקרה אי פעם.

כאבי פנטום

נתפס לי אתמול הגב בזמן שהבנות היו באמבטיה. בדיוק חזרתי איתן מהים, שם הן שיחקו במתקן של החללית, והיו מצופות מכף רגל ועד ראש בחול וחול. למזלי, דקה לפני שעשיתי את התנועה שבעקבותיה השתתקתי, אמה וסופי ביקשו את גלגלי הים בצורת ברבור, וישבו בתוכם. גררתי את עצמי לסלון, חייגתי לאמיר שיזעיק את סבא רובן, וחזרתי לאמבטיה. אחרי 20 דקות גם סבא, גם דליה, גם ניתאי וגם אמיר הגיעו... אמיר חזר לעבודה והיתר נשארו. הסברתי לבנות שכואב לי הגב וקשה לי ללכת, וסופי, תוכי קטן שכמותה, התחילה ללכת בבית במעגלים, מכופפת, עם היד על הגב, ולהגיד: אוי! כואב לי הגב! אני לא יכולה ללכת!

תמונות מהחתונה של חני

והגיג של סופי מהאמבטיה: "העולם הוא יפה, העולם הוא צהוב. אני אוהבת את העולם הזה."

הבוקר הקסום של אמה

אחרי ערב עצבני במיוחד אתמול, כשאני הייתי חולה לגמרי, שפוכה על הספה, אמה התעוררה הבוקר עם שיר בלב.
היא שתתה את בקבוק הבוקר שלה בישיבה על המיטה ופטפטה איתי, וכשאמיר נכנס לחדר, היא בירכה אותו ב: "בוקר טוב, אבא!!!" כשהיא סיימה היא הניחה את הבקבוק בצד, ושאלה אותי: "את רוצה לבוא איתי לסלון, יפיפייה?"

נשארנו בחדר. היא ביקשה לקרוא לי סיפור, והבאתי לה ערימה של ספרים. היא מצאה אחד שהיא לא מכירה, והחליטה לספר אותו בכל מקרה. זה הלך ככה: "פעם היתה ילדה מאוד מקסימה והיא חיה בחיים שלה."

דוקטור דוקטור

אמה שיחקה עם טליה וסבתא מורי בחדר של סבתא. טליה בכתה, כי היא היתה חולה ("את רוצה לבכות עוד פעם?") היא הרימה את הטלפון האלחוטי, וקראה לרופא. "הלו? רופא. תבוא לפה. בייביי." טליה שאלה מתי הוא יבוא, ואמה ענתה: "ברביעי בשתיים."
אני נכנסתי, וביקשתי שתזמין רופא גם לסבתא. היא הזמינה. "מתי הוא יבוא?" שאלתי. והתשובה: "99."
הזכיר לי את המדריך לטרמפיסט לגלקסיה, כשמתברר שהתשובה למשמעות החיים היא 42.

מברשת שיניים ואוזניים

סבתא ריטה קנתה לבנות מברשות שיניים חדשות שבתוכן יושבת בובה קטנה של דורה, צפה בים של פתיתי ורודים, וכשלוחצים שם על משהו, אורות מהבהבים נדלקים. בקיצר, דורה מסיבת אסיד. הבנות היו מאושרות לקבל את המתנה, וציחצחו איתה שיניים במשך חצי שעה רצוף בערך.
אתמול, באמבטיה, הן ישבו עם צמד פילים דביקים, ושיחקו איתם יחד בתוך אמבטיה קטנה לבובות (מבלבל, אמבטיה בתוך אמבטיה?)
אמה: "אני אהיה מרי, ואת תהיי ברט. אנחנו הולכים לפארק. טולילולילו."
סופי: "טולילו! אנחנו בפארק! אנחנו בפארק!"
אמה: "אוי! קר לנו! בררר. בואי ניכנס לג'קוזי."
סופי: "אווווי! קר לנו! אנחנו בג'קוזי!!!! שבתוך הפאאארק!"
אמה (פונה אלי): תביאי לי מברשת שיניים של דורה."
אני: "אבל צחצחת כבר שיניים."
אמה: "אני צריכה להבריש לפיל את האוזניים!"
אני: "את האוזניים?!"
אמה: "כן. שיהיו מוברשות. ומבריקות וחלקות."
נתתי לה את המברשת. עם הגיון כזה לא מתווכחים.

תמרי

היום, כשבאתי לקחת את הבנות מהגן, סופי היתה בפנים, ואמה בחוץ. תמר, ילדה בלונדינית קטנה ואסרטיבית, סיפרה לי שאני אמא של אמה וסופי, והלכה. בינתיים סופי הודיעה לי שהיא אוכלת סנדביץ' והציעה לי קצת קרום עם קוטג'. אחרי דקה, הופיעו אמה ותמרי, יד ביד. תמרי הביאה את אמה, ושתיהן היו נורא נורא גאות. כשסיימנו לשחזר את מה שקרה (בליל של צעקות של אמה ותמר: "אני הבאתי אותה לאמא!" "תמרי לקחה אותי ביד, ואני מצאתי אותך, אמא!) תמרי התקרבה אלי, ואמרה: "צריך להחליף להן."

בדיוק כמו אמא

אמה היום הפתיעה אותי ואת סבתא ריטה כשהיא שרה בלי שום בעיה: "סופרקליפרג'יליסטיקאקספיאלידושס."
סגרה מעגל. אני זוכת את עצמי שרה את זה בגן. הייתי היחידה שידע לשיר את זה, וזה היה טריק מאוד מרשים.
אחר כך גם סבתא מורי הגיעה ואמה אמרה: "סבתא ועוד סבתא!"
אחרי כן היא לבשה שמלה שלי, פנתה אלי, ואמרה: "זאת שמלה שלך, נטעלי?"
זה היה כה ביזארי שנקרענו מצחוק, אני ושתי הסבתות. גם היא צחקה, וחזרה על זה שוב ושוב.

געגועי לקיסינג'ר

אמיר: למי אבא התגעגע כל היום?
אמה: לאמה ולסופי.
אמיר: נכון. אתן יודעות מה זה להתגעגע?
אמה וסופי: כן.
אמיר: מה זה?
שתיקה רועמת.
אמה: אני לא ידעתי מה זה להתגעגע.
אמיר: את רוצה שאבא יספר לך מה זה להתגעגע?
אמה וסופי: כן.
אמיר: להתגעגע זה כשמישהו לא נמצא ואתה רוצה שהוא יבוא אליך. הבנתן?
אמה וסופי: כן.
שתיקה רועמת.
אמה: תספר לנו עוד פעם מה זה להתגעגע.

חלוצה

סופי מערבלת את המים באמבטיה ברצינות.
אני: מה את עושה?
סופי: אני פועלת את האדמה.

עובדות החיים 2

סופי: נהר הירדן הוא הנהר הארוך ביותר שיש לנו בחיים בארץ ישראל.

אמה: תניה אמרה לתמרי שיש לה קפיץ בטוסיק!

רחצנו את הבנות, וסבתא מורי אמרה לי משהו כמו 'שאני אוכל להעלות בדמיון..." ואמה מיד קפצה: "סבתא, את אוכלת דמיון?"