מכשפה

במאסטר שף ילדים הפגישו את הילדים עם כל מיני אנשים מבוגרים שסיפרו על מאכל מילדותם. היתה שם איזו סבתא תימניה קלאסית, קטנטנה בת  99. סופי הביטה בה, צחקה ופסקה: "היא מדברת כמו מכשפה!"

כשראו את מיכל אנסקי בתמונה ישנה מהצבא, במדי קצינה אפורים, אמה אמרה בהערצה: "היא נראית כמו נסיכה אפורה. כמו נסיכת הפחם!"

באמבטיה הן בישלו מגוון מנות אקזוטיות, ואז סופי, תמיד בדמות, אמרה: "שיט, בבית הכל הולך ופה כלום לא הולך לי!"

ובמיטה, כשאמה התקשתה להרדם ונכנסתי אליה, היא אמרה: "אני נטרפת כבר שאת לא באה אלי!"

אמה בילבי והסוס שלה. סופי לא מסכימה להיות אניקה.

קורנפלקס

כשחזרנו היום מפארק הירקון באוטו, אמיר איים על הבנות, שאוהבות מאוד לשחק עם החלונות, שאסור בתכלית האיסור להוציא ידיים מהרכב.
אמה: "פשוט היד בעצמה אמרה לי שהיא רוצה לצאת החוצה ודחפה את עצמה מהחלון."

כששרנו בשמחה את 'המגפים של ברוך' סופי הפתיעה עם השורה: "אך מגפים ומכנסיים שתמיד קונים קורנפלקס, קשה מאוד להשיג אותם כעת."
למעשה זה הגיוני יותר מהטקסט המקורי בעיני.

אגס וגם תפוח

הבוקר הבנות עשו בדיקת דם. הן היו גיבורות ממש, לא בכו בכלל וקיבלו מדבקות. לפני שיצאנו שיחקנו במשחק התל-אביבי הידוע: בואו ננסה להזכר איפה אבא חנה אתמול. אמיר ניסה להזכר במה הוא עשה, אני הזכרתי שכשהוא נכנס הביתה הבנות היו באמבטיה.
אמה: "זה שטויות, בכלל לא התרחצנו אתמול."
אני: "בטח שכן, וסירקתי אותכן לפני האמבטיה."
אמה: "נכון! והשיער שלנו היה כמו שרוולים תפוחים."

באושר ועושר

סופי: "שלגיה קצת לא מרגישה טוב, אז היא נחה."
אני: "נסיך, לך תן לה נשיקה."
אמה: "אנחנו לא עושות עכשיו את הקטע של הנשיקה, אנחנו עושות את הקטע שהם חיו באושר ועושר."
אני: "אה."
סופי: "נסיך, היום אתה תביא את הילדות לגן כי אני חולה ואתה בריא."
אמה: "אסון מה שקורה פה."

ביכורים בקיבוץ

נסענו ליום קיבוץ מושלם. היינו בבריכה ולפנות ערב התקבצנו יחד עם כל בני הקיבוץ ואורחיו בשדה חרוש ענק לטקס שבועות המיתולוגי. לני רקדה, תינוקות הונפו באויר וענפי המשק השונים השוויצו בתנובתם. היה מהמם.

בבריכה נראה שהן שכחו כל מה שהן אי פעם למדו. הן פחדו לשחות לבד עם מצופים. אמה בשלב מסויים השתחררה ושחתה לה בסבבה בתוך גלגל קטן שהשאלנו שם ממישהו, אבל סופי התקשתה, ובשלב מסויים הסבירה: "אני עשיתי את כל האימונים בבית על הרצפה, אז אני שומרת את הלימודים שלי."
מה שתגידי.

ביכורים

היום הגדול הגיע: עם סלינו על כתפינו (מלאים בפירות ומעדן יוגורט), זרים על ראשינו ושמלות לבנות לגופינו, ובעיקר עם שיר בגרוננו (שהוציא חצי בניין לרחוב,) הבנות הלכו לגן לחגוג את שבועות. יצאו מזה לא מעט תמונות מוצלחות:

אחרי הגן הסתובבנו קצת וגם הכנו ארוחת ערב. סופי המציאה סלט: עגבניות שרי חתוכות, שמיר, פרמז'ן ויוגורט. דווקא מוצלח. כמה ממצחיקי היום:

אמה: "בנות עם שיער קצר אני שונאת בטירוף!"

סופי (אוחזת הודעה על מופע הסיום של הבלט): "אבא, אתה גם צריך לבוא כי כתוב פה 'הורים יקרים'. זה גם אבא וגם אמא!"

אמיר (ברבע לעשר בערב): "אני מבין שאת כבר במיטה."
אמה: "לא, אני עכשיו צריכה לעשות יוגה."

סופי: "אמא, תקפלי לי את זה!"
אני: "תקפלי לבד, את יודעת לעשות את זה."
סופי: "אה. אני קצת סתומה היום."

פעמיים ללב

היינו היום אחר הצהרים בפארק הירקון. עשינו פיקניק, הבנות נהנו מהערסל והיה כיף. כשחזרנו, אחרי האמבטיות, הן הכינו את האוכל לחתונה של מיכל ממאסטר שף (שמתחתנת עם חיים, כי איל שני לא מרגיש טוב! סופי הכינה כוסברה ברוטב כוסברה.) ואז סופי ציירה ואמה פצחה במופע ספוקן וורד בן איזה רבע שעה, בו היא שרה ראפ קצבי ומחורז, חלקו בג'יבריש. אני ואמיר פשוט הסתכלנו עליה בעיניים פעורות. זה היה מרתק.
כתבתי בהתחלה, כשהיא רק התחממה, ועוד לא היתה בחרוזים ובקצב של ראפר מנוסה, אבל אחר כך היו תמות חוזרות, כמו "פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב!" שחזר כמו פזמון.

"לא אתה, אש תקוה, אל על, שמים
ככנפי ציפורים, מעוף,
לקחתי את זה בכל הברירה, קרצתי את זה בקול
יכולתי לקרוץ עד עולם, שתדע לך
לא תהיה מאור. תקווה.
לקחתי את ידי, ואמרתי - תקוה.
תן מאור. תקוה. מאור. אליך.
במאור יצאתי לטייל בתקוות
וידעתי גם פזמון כעת קרה
כי פתחתי את פי ואמרתי תקווה.

פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב
פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב."

שינוי פורמט

אחרי שראינו מאסטר שף ילדים היום, בזמן שבישלנו יחד, סופי הציעה שינוי מסויים בפורמט שעשוי לעבוד: "צריך לעשות שהמבוגרים מבשלים ושהילדים טועמים והם השופטים."
תכלס, רעיון מבריק: שפים מפונפנים שינסו להתאים את עצמם לחך הסלקטיבי של זאטוטים דעתניים.

בקטנה

עוד פנינה שדליתי מסיפורי אמה (הארוכים ארוכים)
"החרקים חרקו בים!"

והיא הצביעה אתמול על אחת המזוודות הירוקות שלהן והודיעה לי: "זאת המזוודה של ההינומות, טוב?"

סיפור לפני השינה מאת אמה

"בבוקר קיץ בהיר התחיל פתאום משהו להבהב. היה ברור שזה פרפר. הוא הסתכל על בל במבט חופשי והתפרפר לו בין עצי היער. ופתאום גם היא התחילה לרפרף והוא התחיל פתאום לרוץ מפני חיות פראיות שהתקרבו אליה בזעם, והיא בכתה שיאבדו את הפרפר וינשכו אותו אז היא הלכה לחפש אותו. היה חושך והיא לא פחדה, והיו שם זאבים גדולים, ופשוט היא הניפה מקל וסגה אותם עד שהם נסוגו לאחור. והיא השיגה את הפרפר, והוא לימד אותה גם לעוף, ובל עשתה ככל יכולתה כדי להתפרפר ולהשיג את שיווי המשקל. אחרי זה היתה שמחה גדולה ונשבה רוח. 'התכסו בשמיכות חברי היקרים,' בל אמרה, ובכל יכולתה בל כיבתה את האורות והיא חלמה על משהו מוזהב מרפרף בשמים כפרפר, והחלום שלה התחיל באמת לרפרף בחדר בדיוק בצבעים השונים, רק דומה. לפרפר שהיא חלמה עליו היו שני זוגות כנפיים. 'הפרפר חזר,' אמרה בקול רך ואז היא פשוט התעלפה כי היתה כל כך עייפה."

חצי הגמר

יצאנו לככר ביאליק לעת ערב, פגשנו שם חצי שכונה. הן שיחקו על מדרגות מוזיאון הבאוהאוס, עלו וירדו. אחרי כמה פטפוטים קלטתי שהן משחקות ב'מאסטר שף'. אמה עלתה במדרגות שוב, וסופי הכריזה: "אני מעלה אותה לחצי הגמר. ואני קושרת אותה שם."

אחר כך השכנה מהבניין שלידנו שאלה מה הן עשו היום בגן.
אמה: "ציירנו כל מיני קוים כאלה, וגם כתבנו."
אני: "כן? מה כתבת?"
אמה: "רומן."

סופי לבשה חצאית הודית עם פעמונים ואמה היתה עם חצאית מתנופפת במיוחד. הן הפעילו את החצאיות יחד, ואמה הסבירה לקהל: "אני רוקדת, והיא עושה לי מוזיקה."

אחר כך הן עברו לעשות קונצרט בקולי קולות על מדרגות המרכז למוזיקה של פליציה בלומנטל ושרו את 'בשנה הבאה'. "ילדים בחופשה, בסך הכל תופסת בין הליל ובין השדות!"

להקת פרמז'אנו

(השם המצאה של סופי) בביצוע הלהיט (המקוצר) שם מעבר לקשת.

והנה תמונה מתוך הופעת אחר צהרים לברייני שבאה לביקור. סופי אמרה לה: "ברייני, יש לנו משהו חדש בחדר שאת חייבת לראות. קדימה, בואי אחרי." ואז היא הושיבה אותה על הכסא וארגנה גם את כל היתר. זה מה שנקרא הופעת גרילה.

שיבולת בשדה

אתמול לעת ערב הצטרפנו לאמיר לפארק הירקון, היתה שם הופעה קטנה של מיומנה בתוך אירוע טעם העיר. בדרך החוצה פגשנו את סבא ראובן שעשה הליכה. אמיר וסבא הרימו את הבנות על הכתפיים עד האוטו. הבנות מאוד התרגשו, ואמה פרגנה ואמרה: "איזה גברים אתם!!!"

אחרי ההופעה, שהיתה יפה מאוד ושילבה וידאו שצולם בלונדון עם שחקנים חיים, יצאנו מהמתחם הרועש והעמוס והבנות שכבו על הדשא. סופי תלשה מהדשא עשב ואמרה לאמה: "תראי! מצאתי שיבולת!" אמה לא נשארה חייבת ותלשה אחת משלה: "מצאתי שיבולת יותר בכורה, בגלל שהיא גדולה יותר!"

סלט השף

מאסטר שף ילדים חזק אצלנו כרגע והיום הן הכינו איתי סלט, קוביות תפוחי אדמה ובטטה ואפילו מתכון מיוחד של אפונים בפסטו. לקינוח נתתי להן קרטיב מנגו מפרי טבעי שהן היו מאוד מרוצות ממנו.
סופי: "יש לזה טעם חושי."
אני: "חושי?!"
אמה: "כן. כמו שיש חוש ריח אז יש חוש קרטיב."
העיקר שאחת את השניה הן מבינות פיקס.

באמבטיה אמה בישלה כל מיני מאכלים וסופי היתה השופטת מיכל. אמה כל הזמן דיווחה בסגנון טסטמוניאל: "עשיתי קיווי ומרשמלו ומשהו מלוח מטונף ובורגול וגם דג וגם קוביץ שזה משהו שמכינים במחבת.נראה לי שהשופטים לא יאהבו את זה. פשוט הדג לא יחזיק מעמד כשאני אגיש אותו, אבל אני מקשטת את זה עם בובות שוקולד."

כשנכנסתי לגן היא רצה אלי ואמרה בגאווה: "אמא, שמעתי בקולך ואכלתי רק עוגיה אחת!"
ולפני השינה, כשישבתי על המיטה שלה: "בגלל שגם אני וגם סופי הכי אוהבות אותך אז אני מעדיפה שתשבי באמצע, בינינו."

על תבונה ורגישות

מרלין, הגננת, עשתה לאמה תסרוקת, ואמרה: "אמה, איזה שיער יפה יש לך."
אמה שאלה: "למה את אומרת את זה בקול עצוב?"
מרלין אמרה לה: "את יודעת, לא שמתי לב לזה, אבל אולי זה כי תמיד רציתי גם שיער כזה בעצמי."

הצטמאות

אמה לא מתה על חרקים והיום כשהלכנו לככר ביאליק היא הודיעה לי ש"כל המדרכות בישראל מלאות בנמלים!" מיד אחר כך היא פצחה בשירת "כל הארץ נמלים נמלים" שסופי הצטרפה אליה במקהלה, ואפילו הוסיפה סיום משלה: "חג היום לנמאל." (שזאת ישראל של הנמלים, כאילו דה.)

 אם ברמשים עסקינן, כשהיא ישבה בשירותים, אמה אמרה לי: "שמעת איך הפיפי התפתל מתוך הטוסיק שלי? כמו נחש!" ואחר כך, באמבטיה, היא היתה רוחנית מאוד. שיחקה בבובות וקראה בקול: "יש רוחות בשמיים! רוחות של שמחה והגיון ואושר! אני נוגעת בענן שמוציא גשם, והצטמאות ואושר ואור ואהבה!"

אה, וכשסבתא מורי הזכירה לה את הספר שהיא כתבה להן ליום הולדת שנה, שמספר את סיפור הלידה שלהן, המבקרת אמרה ש"זה קצת שעמם אותי שזה כל הזמן סבתא-סבתא-סבתא, במקום עלינו."

ריקוד הלחם

הצטרפנו לאמיר לחתונה של מיטל ממיומנה. הבנות ישבו בשורה הראשונה מתחת לחופה, היו מרותקות וצולמו כאילו שמדובר באחיות של הכלה. הן נהנו בטירוף ולא הפסיקו לעשות השוואות לחתונה של חני ועידו. בשלב מסויים שאלתי איך החתונה הזאת בהשוואה להיא, ואמה אמרה: "קצת מבאסת, כי לא רקדנו את ריקוד הלחם."

ובדרך לשם אמיר דיבר עם אילון בדיבורית.
סופי: "מי זאת היתה?"
אמיר: "זאת היתה אילון ממיומנה. נכון שיש לכן בלוג שאמא כותבת לכן? אז את יודעת שאילון מאוד אוהבת לקרוא את הבלוג שלכן."
סופי: "אני לא שאלתי מה היא אוהבת!"

אתיופי

אמה: "אמא, סופי שוב אמרה משהו שלא נעים לי!"
סופי: "אמה, אני אמרתי לך אלף פעמים שלא תקשיבי לי."

 

אמה: "מה זה אתיופי, אמא? נכון כשממש כועסים אומרים אתיופי? אה, לא, התבלבלתי. התכוונתי אידיוטי."

נדיבה

אני: "נראה לי שאני אקח היום את היוקלהלה לסבתא ריטה, בסדר?"
סופי: "כן. אני מרשה לך כל מה שאת רוצה."

לחנך את אבא

מה לעשות, אנחנו בית של בנות, וכשאמיר לא מוריד את הקרש בשירותים הוא מקבל נזיפות. הבוקר אמה אמרה לו שאני יכולה ליפול פנימה אם הוא לא יוריד את הקרש, ואז היא אמרה: "אתה עושה לנו כמו הבור של עליסה. זה דרמטי."

היא גם חלמה חלום בלילה, וככה היא סיפרה עליו: "בחלום אני חלמתי על עולם. נתחיל בעולם. מי שאומרים לו את האמת, גם לו מותר לעלות על הבמה. ואז אמא שלי הפסידה ובכתה ואז אבא שלי הרגיע אותה. עליתי על הבמה ועשיתי את ההצגה זרעים של מסטיק."

גורמה

אמה שיחקה באמבטיה בבישולים. פתאום שמעתי שהיא מכינה "קציצות ברוטב מוקסיפן."
אני: "מוקסיפן?!"
אמה: "הוא נותן לזה את המתיקות."

ובדרך לבלט פתאום היא הודיעה: "משהו תוקף אותי בלב." נבהלתי, אבל היא הסבירה שזה מהתרגשות וש"זאת הרגשה נעימה של דפיקות לב מהירות."

קשה לקום בבוקר

אני: "אני רוצה לעשות לך מחדש את הקוקיות כי הן קצת התעייפו."
סופי: "נכון. אני שמעתי אותן מפהקות עכשיו."