היינו היום אחר הצהרים בפארק הירקון. עשינו פיקניק, הבנות נהנו מהערסל והיה כיף. כשחזרנו, אחרי האמבטיות, הן הכינו את האוכל לחתונה של מיכל ממאסטר שף (שמתחתנת עם חיים, כי איל שני לא מרגיש טוב! סופי הכינה כוסברה ברוטב כוסברה.) ואז סופי ציירה ואמה פצחה במופע ספוקן וורד בן איזה רבע שעה, בו היא שרה ראפ קצבי ומחורז, חלקו בג'יבריש. אני ואמיר פשוט הסתכלנו עליה בעיניים פעורות. זה היה מרתק.
כתבתי בהתחלה, כשהיא רק התחממה, ועוד לא היתה בחרוזים ובקצב של ראפר מנוסה, אבל אחר כך היו תמות חוזרות, כמו "פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב!" שחזר כמו פזמון.
"לא אתה, אש תקוה, אל על, שמים
ככנפי ציפורים, מעוף,
לקחתי את זה בכל הברירה, קרצתי את זה בקול
יכולתי לקרוץ עד עולם, שתדע לך
לא תהיה מאור. תקווה.
לקחתי את ידי, ואמרתי - תקוה.
תן מאור. תקוה. מאור. אליך.
במאור יצאתי לטייל בתקוות
וידעתי גם פזמון כעת קרה
כי פתחתי את פי ואמרתי תקווה.
פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב
פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב."
כתבתי בהתחלה, כשהיא רק התחממה, ועוד לא היתה בחרוזים ובקצב של ראפר מנוסה, אבל אחר כך היו תמות חוזרות, כמו "פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב!" שחזר כמו פזמון.
"לא אתה, אש תקוה, אל על, שמים
ככנפי ציפורים, מעוף,
לקחתי את זה בכל הברירה, קרצתי את זה בקול
יכולתי לקרוץ עד עולם, שתדע לך
לא תהיה מאור. תקווה.
לקחתי את ידי, ואמרתי - תקוה.
תן מאור. תקוה. מאור. אליך.
במאור יצאתי לטייל בתקוות
וידעתי גם פזמון כעת קרה
כי פתחתי את פי ואמרתי תקווה.
פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב
פעמיים, פעמיים, פעמיים ללב."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה