מאסטר שף

אמה ואמיר הכינו אתמול בערב דפי אורז ממולאים בשלל מילויים מגוונים, ויצא ארוחה די מטורפת. אני וסופי, שלא הרגשנו הכי טוב, שכבנו במיטה עד ארוחת הערב.כאמור, ההתפעלות מהתוצאה היתה רבה.
סופי: "אבא ממש משחק אותה. הוא מדייק. הוא פשוט מדייק!"

דרמה על הבוקר

התנורים מאוד מייבשים את הבנות בלילה, וסופי אמרה: "אי אפשר יותר עם התנורים האלה! הם פשוט עושים אותנו סמטוכה יבשה!"

כשאמה ראתה את הגברת לוקה שוכבת לה בהנאה על השטיח החדש היא שאגה: "קטסטרופיה!"

במטוטא ממך

יש לאמיר את המשפט האלמותי שהוא היה אומר לבטן בהריון הראשון וממשיך עם זה עד היום: "בנות יקרות של אבא, אל תקשיבו לאמא, תקשיבו רק לאבא. תודה, אבא." עכשיו אמה אומרת לבטן שלי: "תינוק יקר של אמה, אל תקשיב לאמא ואבא, תקשיב רק לאמה וסופי. תודה, אמה."

היינו היום במענית, במסיבת יומולדת 86 לסבתא מרים ו-19 לאריאל. היה מאוד טעים ונעים והבנות המשיכו לעבוד על כלי הקרמיקה שלהן, צבעו אותם לקראת הגלזורה והשריפה. בדרך הביתה עצרנו במקום מיוחד וקנינו שטיח לסלון. כשחזרנו פרשנו אותו.
אמיר: "איזה כיף שיש לנו שטיח!"
אמה: "אפשר להתענג עליו כהוגן!"

באמצע שיחה ערה באמבטיה, סופי אמרה: "די, אמה. את הורגת אותי."

אמיר שור הראשון

לאחרונה הבנות המירו את תקליט ההירדמות הקבוע שלהן 'הטיול לארץ התוים' בדיסק הראשון של אבא אמירי. הדיסק נפתח בתרועת תרנגול. סופי שאלה אם הוא הלך והקליט תרנגול אמיתי ואני הסברתי שזה תרנגול אמיתי, משיר של הביטלס. אחרי כמה דקות התנהלה השיחה הבאה:
סופי: "את יודעת מאיפה התרנגול? הוא גנב את זה מהביטלס!"
אמה: "אה, הבנתי. הוא רצה להיות כמו הביטלס."

מעבר לזה הבנות מטפחות תאוריה שגורסת שיתושים מעדיפים שמאליים על ימניים, תמיד ילכו לאמה ולא לסופי, לאמיר ולא אלי, ואפילו לדליה ולא לסבא ראובן. (הכל נכון עובדתית.) מעניין.

אבולוציה

או יותר נכון: כשלים מסויימים בהבנת האבולוציה.
סופי: "מעניין איזה דינוזאור אני הייתי."
אמה: "בספארי יש אדם קדמון, אמא?"

ובצהריים שמענו תקליט. סופי הקשיבה ברצינות ושאלה: "מי זה הזמר? יש לו קול כמו של אייל שני."
התשובה: לואי ארמסטרונג.

טליה הביאה אמש, למסיבת הכריסמס, לחם סלק מיוחד. אכלנו אותו לצד מרק עוף משובח של סבתא מורי לצהריים.
אמה: "בלחם הזה מלחמנינה יש פלפל אנגלי. אבא יאהב את זה."

מי שטראח בערב שבת

הבנות עשו הערב מסיבת קריסמס קטנה. טליה הביאה אוכל משובח: מרק בטטה ועדשים ומאפינס שסודרו בתבנית מושלגת מקוקוס, עם שוקולדים בצורת סנטה, ואני ואמה הכנו מקלוני בצק טעימים. היה נחמד ואפילו חני הצטרפה אלינו בסקייפ.
אמה, בשלב מסויים, הביאה מאפה פלסטלינה בצלחת, ואמרה: "קראים לזה מאפה טראח. כי מאוד טרחתי עליו."

הבעיה

אמה: "הבעיה שאני לא יודעת לקרוא בכתב, אני יכולה לקרוא רק בדפוס."

אמה מצחיקה את החבר'ה

אחרי שחלף על פנינו אוטובוס עם פרצופו הזחוח של ביבי: "את יודעת מי הייתי רוצה שיהיה ראש הממשלה הבא של ישראל? ברק אובמה."

אחרי שציירה על השולחן וננזפה: "ציור זה לא לכלוך. לכלוך זה חול או בוץ או נצנצים או קאפקייקס."

ובפינת השידוכים: "עכשיו אני ממליצה על סבתא מורי לכל איש, אוקיי? כי היא עושה את המרק הכי טעים."

חימר תיאטרלי

אמה נזכרה היום שבביקור הקודם בקיבוץ מענית הן הכינו כלי חימר, ושבביקור הבא הן יצבעו אותם ואז הם יכנסו לשריפה. ולדבריה: "יש שלוש מערכות ללעשות חימר."

ושני סרטונים לא קשורים, קצרצרים ומצחיקים:

אני ואמה בדואט לחג המולד -

סופי בריקוד קטן -

פספוס

אכלנו ארוחת צהרי שישי יחד, ארבעתנו. אמה לקחה ביד חופן של תירס ואפונה והציעה לי שוב ושוב לאכול. סירבתי בנימוס עד שבסוף היא הביטה בי ברחמים ואמרה: "אמא, מבחינתי את מפספסת."

כשכולם סיימו אמה אמרה: "עכשיו הבית עשה גרעפס ענק כי אכלנו ארוחה דשנה."

sleeveface

אמה: "אבא, איזה כיף שאתה הולך לעבודה! זה היה בסרקזם."

סופי: "פעם בננה אכלה את אילנה."
אני: "אז מה קרה לאילנה?"
סופי: "היא לא תאכל יותר בננה."

בטיפול

סופי: "בעוץ לי גוץ לי הם ממש פסיכולוגים!"
אני: "הא?"
סופי: "כי הם לא כותבים מי מופיע בהצגה, רק את מי שהופיע פעם, אז הם ממש פסיכולוגים."
אני: "הא?!"
אמה: "התכוונת שהם פסיכים?"
סופי: "כן."

חוויות קולינריות

אמה על לחם מטוגן: "אמא, נכון שכשהסוכרים מתפצפצים לך בפה זה טעים נורא? זה טעים עד מוות."
סופי על עוף ואורז: "הטעמים האלה נוגעים ללב."

טוב-לפידים

לפני כמה ימים סיפרנו לבנות משהו מאוד משמעותי.

סופי אמנם היתה קצת בשוק אבל אחרי כמה דקות הפכה למאושרת כהוגן, וכל כמה דקות באה להגיד לי: "אמא, את בהריון." ו"אמא, את באמת בהריון?" כשהלכנו לאכול באלכסנדריה שניצל של ניצחון עם סבתא מורי וניתאי, הן כבר נראו ככה:

מאז יש לנו הרבה דיונים על שמות. אמה הציעה איריס, גילי ושלמה ע"ש שלמה ארצי. סופי הציעה סופיפית, על שמה.
מדי פעם אני מעלה שם וכולם מחווים את דעתם.
אני: "מה דעתך על השם הולי?"
סופי: "טוב! לא ככי-ככה. טוב-לפידים! זה אומר שזה ממש בול."

(*'ככי-ככה' במקור. מעוץ לי גוץ לי. השתרש פה חזק.)

ובקריאה רשמית: אנו ממש פתוחים להצעות.

היום, לכבוד היום האחרון של החופש, הצטרפנו לניתאי וטליה ונסענו לירושלים, שם טליה הופיעה בהצגת הילדים המקסימה 'תיאטרון הקוביות'. שילבנו ביקור במוזיאון וחומוס באבו-גוש והיה מוצלח ביותר. היתה שם תערוכה מאוד יפה ששילבה בין מדע לבין ספרי ילדים. אחת האטרקציות היתה שחזור של חדרו של איתמר מ'איתמר מטפס על קירות.' היה מצחיק.

ארבע וחצי

חופש חנוכה. סופי הקיצה אתמול והעירה את הבית בשאגה: "חצילדת!!!!"
זה נכון. הן היו אתמול בנות ארבע וחצי, וזה נפל פיקס על ההצגה של עוץ לי גוץ לי שהן כל כך חיכו לה.
אני: "נו, מה תלבשי היום לעוץ לי גוץ לי?"
סופי: "משהו יפוצלי!"

הן מאוד נהנו מההצגה וחזרו עם שני כדורי 'זהב' קופצניים. היו המון מחליפים בקאסט, והוא היה רחוק מאוד מהקאסט שמופיע בדי.וי.די שלנו. כולם התקבלו יפה אצל הבנות. אמה הפגינה הבנת תיאטרון עמוקה כשאמרה: "זה ששיחק את מלך עוץ כל הזמן עשה קול כזה: אהההה. זאת היתה הבחירה שלו."

סלינו על כתפינו

אני: "במאסטר שף עשו תוכנית על פתיתים."
אמה: "תוכניתנו על פתיתינו?"

חנוכה בצבעים

היום היתה מסיבת חנוכה מרגשת בגן של סופי. היו תחנות בהן הכנו סביבונים משלושה סוגים, לביבות, חנוכיות עם פטישים ומסמרים, הרכבנו מחדש כדים שהילדים קישטו ואז נופצו לעשרות חתיכות ואז חזינו במופע בסטודיו, בו הילדים שרו שלושה שירים, כשהשוס היה 'הו, חנה זלדה אשתי היקרה', שכלל מטפחות ראש לבנות וכובעים לבנים.

כשאמיר חזר הביתה בערב, שתי הבנו עשו לו פוט מסאז' סימולטנית. היה מצחיק, ואמה אמרה: "זה טוב שלמדתי לעשות פוט מסאז' כי ככה יכולתי לסחוט את התפוחי אדמה ללביבות!"

כשסופי ניסתה להירדם והקשיבה ל'טיול לארץ התוים' הטחון עד דק, היא אמרה לי: "לשיר הזה יש צבע אפור."
זה היה שיר שלא שלמה ארצי שר, ואז הוא התחלף.
אני: "באמת? ואיזה  צבע יש לשלמה ארצי?"
סופי: "ירקרק."
אני: "ולאריק איינשטיין?"
סופי: "ורדרד."
אני: "ולביטלס?"
סופי: "כחלחל."
אני: "רגע, לכל אמן יש צבע אחד, או שלכל שיר יש צבע משלו?"
סופי: "לכל שיר יש גוונים."

דויד אמר

אני חורגת מהרגלי ומצטטת הפעם את דויד בן דב שהיינו אצלו בבית אתמול, ואמר לאמא שלו, שירה, את הדבר היפה הבא: "כשאהיה גדול אטוס בחללית לחלל עם מכחול גדול ואצייר על החצי הצפוני של כדור הארץ את הפנים של סופי ועל החצי הדרומי את הפנים של אמה. בגלל שאני אוהב את שתיהן."
וזו מתנה אפילו יותר גדולה מהמטבח המדהים שהן קיבלו ממנו.

סביבון סוב סוב סוב

אמה: "סוב נסוב, קור וחום, נס גדול היה פה."

ספייס

אמה: "אמא, סופי לא נותנת לי ספייס!!!"
סופי: "אני לא יודעת מה זה ספייס אז אני לא זזה!"

או לורד

אמה: ״את יודעת שהדתיים לא אומרים אלוהים? הם אומרים אלוקים. זה כמו הלו-קיטי.״

מקבילית המוחות

אמה: "החלטתי שזה לא כיף להיות חברה של המוח שלי, כי הוא משתולל."
אני: "ומה עם של סופי?"
סופי: "דווקא כן. הוא לא נפרע כמו המוח שלך."
אמה: "נכון. אני פשוט אהיה חברה של המוח של סופי."