הארטיסט

אמה, מציירת משהו מופשט (לא טיפוסי): "רק שתדעו שאני לא מציירת את זה מבחינת היופי, אני מציירת את זה מבחינת האמנות."

ובדיזנגוף סנטר, אחרי שנאלצה, למורת רוחה, לנופף לשלום לאיש זר: "נכון שיותר מלהתגבר על הביישנות חשוב לצחצח שיניים?"

אכן שתי מטלות מתישות.

תיאורטי

סופי: "משתה, כלומר, בתאוריה, זה סעודה."

בכאילו

משחקות בברביות. אמה: "...ובכאילו הוא בא לבקר אותה, והוא אמר לה: שלום לך נסיכה יפת עיניים! כי בכאילו היא היתה יפת עיניים."

תם הטקס

יום אחרון של פורים הוקדש לתחפושות אולד סקול: מלכת אסתר וד"ר דוליטל, שהשתתפו גם במסיבת רחוב סוערת ברחוב העבודה, מחוץ לגן. זהו. מיצינו. נתראה בשנה הבאה.

ביער ביער

את פורים 3 בילינו בשיטוטים. התכוונו ללכת לאירוע השנתי של בית תמי אבל אחרי חמש דקות הבנות הכריזו שזה ממש לא מוצלח והזדכנו על הכסף. מצאנו את עצמנו משוטטות. לשמחתנו השמש יצאה והסתלבטנו קצת ברוטשילד. סופי: "כל הכבוד לשמש שהצליחה לחדור דרך העננים!"
המשכנו לניתאי וטליה, ואז יעל, אמא של זהר, התקשרה לשאול אם אנחנו רוצות לעשות טיול ספונטני מחוץ לעיר. נסענו ליער בדרך לירושלים ופגשנו מיליון רקפות וגם חתול אחד. סופי: "זה חתול אורגני."

והבוקר, אמה במריבה ונסיון להסתה: "אני לא משחקת עם סופי כי היא ילדה לא כיפית. אל תשחקי עם סופי בבקשה."

ויראלית

אני: "אמה, את לא אוכלת כלום."
אמה: "אני אוכלת את הגמבה! הופה גמבה סטייל!"

אמיר באוסטרליה. בבוקר עשינו טיול קורקינט עם לוקה, שהסתיים בגשם לא צפוי, ואחרי זה היינו במסיבת יום הולדת 6 פורימית לזהר היקרה, שהתקיימה במסעדה ההודית של אבא שלה. הבנות מאוד נהנו.

תופסים גשם בלשון

ויוצאים ליומולדת.

חגדולילדים

סופי התעוררה כמה דקות לפני השעון המעורר הבוקר בצרחת: "אמא! פוריייים!!!!" אמה באה מיד אחריה בפיזוזים, והתחלנו להתארגן. בזמן האיפור של מלכת הלבבות, אמה אמרה לי: "אין עוד אמא כמותך," או משהו מליצי בסגנון, שהמיס אותי. אחר כך ניסינו להזכר מה זה היה ולא הצלחנו, אבל קיבלתי וריאציות רבות של אותה המחמאה. כשמלכת הלילה גם היא היתה מוכנה ירדנו לצילומים ואז לגן. בערב הבנות כבר היו טייגר לילי וסינית. מעניין מה יהיה מחר.

ריבוע

סופי התרגזה עלי, אז היא עשתה לי סימן עם האצבעות. "את לא נעימה לי אז אני לא עושה לך לב, אני עושה לך ריבוע."
בבוקר היא המציאה מהראש כל מיני דקלומים. זה שהכי הלהיב אותי ואת אמיר היה:
"הים כל כך רחוק והיבשה קרובה/
התנינים לא פה. הם מתו כבר מזמן."

אמיר טס הערב לאוסטרליה. בילינו אחר הצהריים עם הקורקינטים החדשים ברוטשילד/הבימה, וחזרנו דרך ביל"ו, שם ישבנו בקפה חמוד בשם אסתריקה. סופי שמה את היד על הבטן שלי וניסתה להרגיש את שלומפו זז. (לפני כמה ימים היא שאלה: זה פועל?) בית הקפה הקטן היה שקט ורגוע, כשאמה קראה בקול רם ודרמטי, שהסב את ראשי כל היושבים: "אבא, אתה עוד לא הרגשת את הבן שלך!!!"

קצת צניעות

אני: "אתן יודעות שמתי כספי היה המפיק המוזיקלי בתקליט של סבא 'קצה השדה'? מפיק מוזיקלי זה מישהו שלוקח את השירים ומחליט איך הם ישמעו, ובאילו כלים ינגנו ו-"
סופי (חותכת אותי באכזריות): "זה במאי של מוזיקה. אני מיד הבנתי כי אני ממש מבינה במוזיקה ויודעת לתופף."

החוש השישי

דיברנו על החושים. הבנות מנו את חמשת החושים, ואמיר הזכיר שיש גם חוש שישי והסברנו למה מתכוונים כשאומרים את זה.
אמה (אחרי מחשבה עמוקה): "זה בכלל לא חוש, זאת הרגשה."

בילביות באשכול

וגם אליסות

בילביות מתחממות ליד האח

פרה-פורים

אחרי שהייתי בין צוות ההורים שהפך את הגן של אמה ליער של עמי ותמי, כל האשכול גנים התחפש, ועכשיו יש בו סצינות ותפאורות מתוך הנסיך הקטן, בילבי (כולל סוס ענק), אליס (שני שולחנות למסיבת תה מפוארת), הקוסם מארץ עוץ (עיר הברקת!) ועוד. כאילו שזה לא מספיק, כל יום השבוע מוקדש לפעילות כיפית אחרת, והיום באו שלושה אקרובטים של קרקס, יצרו פארק חבלים בחצר והעבירו לכל הגנים הפעלה שכללה אומגה, הליכה על חבל וכאלה. הבנות היו באקסטזה ולא הפסיקו לדבר על זה.
סופי: "אילו היית הגננת בגן שלי אז יכולת לעשות אומגה גם."
אני: "מה לעשות שאני לא בגן."
סופי: "בגלל זה אני אומרת. יאה לך שתעשי. יא אללה שלך."

סופי ושלומפו, אחרי סקירת מערכות שניה אתמול

הבנות בבית של עמי ותמי

פיטר וחברה

סיי פליז

אני: "אמה, אם את כבר שם - תצחצחי שיניים."
אמה: "לא. את לא אמרת לי בבקשה."
אני: "אמה, יפה שלי, בבקשה תצחצחי שיניים."
אמה: "בסדר. אבל אני לא ביקשתי ממך להגיד יפה שלי."

ואלנטיינס דיי

היום כשאספתי את סופי מהגן היא מיד לקחה אותי למגירה שלה והוציאה משם ציור.
אני: "וואו! זה לב עם ידיים?"
סופי: "כי חג האהבה. נו, מה?!"

סיפור מהתחת

אמה: "נכון לעשות קקי זה כמו ללדת? רק שללדת זה יותר כואב."

ברוש לבדו

אמה ציירה לי עוד ברכה, ביקשה שאגיד לה כל מיני דברים שאני אוהבת, ואז ציירה אותם.
אני: "את אמה וסופי."
אמה: "אוקיי. אני מציירת את זיו פנינו."

היינו בבר מצווה מאוד מקסימה של איתי, האחיין של דליה. דיברנו על כך שתומי שלנו, גם הוא בן 13, השתכר קצת בארוחת שישי והאוזניים שלו האדימו.
סופי: "אם הייתי יכולה להשתכר ממים אז האוזניים שלי היו הופכות לכחולות!"

שיכורות ממים

וכשאמיר כיוון את הגיטרה לקראת ביצוע מרגש של השיר 'ברוש', סופי אמרה: "זה מין רעש צלול כזה שממשיך בלי שמנגנים."

יומולדת לאמא

אתמול חגגתי יומולדת 33. הבנות קמו אמנם במרווחים של חצי שעה, אבל כל אחת התחילה לשיר לי שירי מזל טוב מהמיטה שלה ועד המיטה שלי. אמה אפילו ציירה לי ברכה וכתבה עליה משפט שלם לבד: "אמא יקרה של אמה."

מוסתרות אך מרוצות מזרי הפרחים שקיבלנו מטליה

גיבורות

הבנות עברו היום בדיקה ארוכה ומתישה במוקד של מכבי. הלכנו ארבעתנו, ואפילו טליה הצטרפה אלינו בשלב מסויים. היה לא פשוט, אבל עבר. הבנות הוכיחו גבורה מדהימה ורוח ספורטיבית וצמו עד הצהריים כמו גדולות.
אחרי שנותקו מהצנרת הלכנו עם טליה להסתובב, לראות שהן יציבות והכל בסדר, וחיפשנו את הדגים במזרקה הארוכה. בסוף מצאנו קבוצה גדולה שלהם.
סופי: "פה זה הסצינה של הדגי זהב!"

חצי הכוס המלאה

היינו אצל סבתא ריטה, ואני והבנות ראינו שעל מסך המחשב שלה יש תמונה שלי, של אופירה ושל ריטה עם שתי הבנות, כשכל האייקונים של שולחן העבודה נמצאים על הפנים שלי ומכסים אותם לגמרי.
אמה: "זה ממש לא יפה."
אני: "נכון?"
סופי: "נכון. אבל זה גם קצת שמח כי את יוצאת דופן."

מה שמזכיר לי ששבוע קודם לכן, כשהראתי לבנות אצל ריטה תמונה של אבא של אמיר, אנריקה, אחרי שהן סיימו להיות המומות מכמה שהם דומים, סופי אמרה: "איזה מזל שהראית לי תמונה שלו, כי כל הזמן הייתי צריכה רק לדמיין אותו בראש שלי."