ריאלית

אני: "את מאמינה שאנחנו נאהב את שלומפו כמו שאנחנו אוהבים אחד את השני?"
אמה: "לא."
אני: "למה?"
אמה: "כי כשהתינוק נולד אז הילד חושב שלא אוהבים אותו יותר."

עשיתי איתן משחק שבו כתבתי מילים והן היו צריכות לקרוא ולצייר אותן. אמה התקדמה לקומיקס. כתבתי לה בתוך ארבעה ריבועים:
"לאמא נולדו תאומים
קראו להם פיטר ופן
הם עשו המון קקי
ואהבו לנגן."

כשהיא סיימה לקרוא את המשפט האחרון, היא אמרה: "זה אומר שהם כל הזמן בכו."

אבל בסוף היא ציירה להם מיקרופונים

מתחכמת

סופי: "מי יבוא לארוחת ערב מחר?"
אני: "אנחנו נהיה שלוש, כי אבא עובד, סבא פיסקה, חני, ברייני וכולי."
סופי: "אני לא מכירה אף אחד שקוראים לו כולי." (נקרעת מעצמה) "מי זה כולי בכלל, תגידי לי?!"

הגברת אף המציאה סלנג חדש והיא משתמשת בו בחופשיות: כשמשהו הוא מגניב במיוחד, או כפי שאומרים - קולי, מעתה אימרו: "קוליבר!" (מלשון גוליבר.)

והנה אופרטה קטנה מאת אמיר והבנות -

שמחה רבה

חני בארץ. פגשנו אותה היום למטה, ליווינו אותה לקנות חומוס (ולימונדה לה ולבנות) ועלינו למעלה.
אמה: "אמא תחתוך לנו אבטיח, ואת יכולה בשמחה לאכול מהאבטיח שלנו..."
חני: "אוי, תודה!"
אמה: "ואנחנו יכולות לאכול מהחומוס שלך."

זאת ועוד - הבנות רבות ומשלימות בכמויות ומהירות שכבר אי אפשר לעקוב. היום הן רבו על משהו, ואז שמעתי את הדיאלוג הבא -
סופי: "אני נותנת לך עונש! זה עונש גדול מאוד!"
אמה: "את עונש גדול מאוד!"
סופי: "די! זה כאילו את לא מרגישה שיש אותי בעולם!"

פתגם סופי עתיק

כאבה לי הבטן, אז אמרתי לבנות שאני לא אצטרף אליהן לקורנפלייקס הבוקר.
סופי: "כי כמו שאומרים: קורנפלקס בלי חלב זה לא שווה."
אני: "מי אומר את זה?"
סופי: "אני. המצאתי משפט כזה. אבל זה נכון."

מציאות מדומה

משחקי דמיון מתקיימים פה בערך שבעים אחוז מהזמן.
סופי היתה בהריון, והרבתה להתלונן. (מעניין מאיפה היא מביאה את זה): "התינוק עושה מין תנועות כאלה שלא נעימות לי."
אמה: "קראים לזה התכווצויות."
סופי: "אמרתי שהתינוק עושה את התנועות, לא הרחם!"

אמה היתה סופיה, הבת של ליסה (סופי) שעומדת ללדת, ושוחחה בעצבים בטלפון שלה, ואיתנו.
"(אלינו-) המורה שלי רוצה שאני אבוא היום לבית ספר. (לטלפון-) אמא שלי יולדת היום וכבר אין לי כח לנתק אותך! (מנתקת.) מהמם. פשוט יוצא דופן. מדהים. יוצא מן הכלל. אמרתי את זה בסרקזם. שוב היא מתקשרת אלי! (עונה) זה לא נעים לי. אני לא מבינה. עכשיו אני אמחק את התמונה שלך מהטלפון שלי, (אלינו-) היא אמרה שלא מוחקים תמונות של אנשים. זה לא נכון, מוחקים לפעמים. רק מה שלא מוצא חן, והיא הצטלמה, סליחה שאני אומרת: בלעעעע."

שבועות

חג השבועות פוקד אותנו. הבנות ואמיר מנו את כל החגים של השנה.
ראש השנה, סוכות, יום כיפור...
אמיר: "שמחת תו..."
אמה: "בה?"
אני בעד חג שמחה טובה.

הבוקר הבנות התעוררו לחופש. סופי הגיעה אלינו ראשונה, ואמרה: "אני רוצה להתנמנם קצת!"

אחר כך הן ציירו דברים נורא מתוקים, ואז הלכנו למשתלה וקנינו אדניות מלאות בצמחי תבלין לקיץ. אמה, חובבת הפרחים, בקושי הצליחה לשלוט בהתרגשות שלה. בדרך הביתה היא חזרה ואמרה: "אני פשוט בשוק. אני המומה מזה שהיתי במשתלה. אני לא מצליחה להאמין שאני, שכל כך אוהבת פרחים, הייתי במשתלה. אני ממש בשוק."

מתנה מסופי

סיפור קצר של אמה

אמה הפילה בקבוק מים פתוח על הספה לידי, ואני צווחתי: "לא! לא! לאאאא!:
סופי: "מה את שרה אופרה?!"

חשמל

יהלי, חברה של אמה, באה אלינו אחרי הגן. סופי לקחה אותה לחדר שלהן, ולפני שהיא פתחה את הדלת, היא אמרה: "רוצה לראות מקום קסום? אבל די מבולגן."

לפני השינה, אמה התקשתה מאוד להירדם ואמרה שיש לה חלומות רעים. אחרי שחקרתי אותה קצת היא סיפרה לי על מפלצת סגולה עם אישונים ירוקים, ועל אישה שאוכלת חשמל כמו ספגטי, וכל הזמן מתחשמלת. אמרתי לה שמחר אחרי הגן נצייר אותם.

עדכון: דבר ראשון על הבוקר היא רצה לצייר אותם.

סבא פיסקה יצא היום בשעה טובה מבית החולים אחרי שהיה מאושפז כמעט שבוע. סיפרתי לבנות שהוא הגיע הביתה.
אמה: "הוא ניצל?"
אני: "ניצל?!"
אמה: "בעצם אני ניצלתי כי לא היה לי נעים שהסבא רבא שלי, שזה הסבא החשוב שלי, בבית חולים."

הבריאה

שמתי לאמה יד על המצח.
אמה: "מה את עושה?"
אני: "אני רק רוצה לבדוק שאת בריאה."
אמה: "אני בריאה כמו בריאת העולם."