סטאר קווליטי

לבנות היה אתמול אודישן ראשון. אפילו חום של 38 מעלות בבוקר אצל סופי במצח לא עצר אותה. היא התעקשה ללכת לגן, אחרי שבמשך יומיים למדה עם אמה את המילים לשיר ׳גוליית׳ של כוורת, כפי שהתבקשנו. האודישן הלך נהדר, הן שרו גם את ׳ברוש׳ והתבקשו להגיד גם משפט אחד, והכל הסתיים בחיבוק גדול למלהקת.
כשבאתי לקחת אותן, מוקדם, הגן של אמה היה במפגש עם שלי הגננת המחליפה. היה ממש שקט. אמה ראתה אותי, קמה, ואמרה לכולם: ״אני צריכה ללכת, יש לי אודישן!״

המאה ה-21

אמה לסופי: ״אתם גן טבעי או שמותר לכם בלונים בגן?״

דיוק

בדרך הביתה מהגן עקפה אותנו אמא אחת מהגן של סופי בצורה... אך אומרים... לא נעימה. הבנות התפלאו.
אני: ״אני חושבת שהיא קצת עצבנית.״
אמה: ״היא לא עצבנית, היא מעצבנת.״

מתנדנדת!

בתקופה האחרונה כולן פה חולות כל הזמן. בין לבין קורים עוד כל מיני דברים, המסעיר שבהם: לאמה התחילה להתנדנד שן ראשונה! זו השן השמאלית הקדמית, ומאחוריה כבר הפציעה השן הקבועה. מאוד מרגש.
לפני יומיים קראו לי מהגן לקחת את סופי, שלא הרגישה טוב. לקחתי אותה הביתה וקודם כל מדדתי לה חום.
אני: ״יש לך ממש מעט חום. 37.6. בואי נבדוק באוזן השניה... גם 37.6.״
סופי: ״כמה זה ביחד?״

והיום סיימנו לקרוא את הספר אורה הכפולה, שהוציא מהבנות כל רגש אפשרי והמון התגלגלויות מצחוק, ונדמה היה שנכתב עבורן. אני מאמינה שלא יעבור הרבה זמן עד שאני אתבקש לקרוא אותו שוב.

עוד דברים שהתרחשו:

בעקבות מאבק אותו הנהיג אבא אמירי מול העירייה סיימו את השיפוץ!

אמה ציירה את אבא בזמן שהוא ישן

בימי שני - התחילו שיעורי פלמנקו!

מקס הצביע לניצן הורוביץ. חולדאי בכל זאת ניצח.

סופי ציירה אמא ותינוק

ככה זה לא תשובה

היום סופי הלכה לקלואי אחרי הגן, אז אני, אמה ומקס הלכנו לבלות בהבימה. אחרי חצי שעה אמה פגשה שם חצי גן והשאירה אותי ואת מקס לבדנו, אבל עד אז היה לנו זמן איכות לשיחות מצחיקות. בדרך לככר השמש סינוורה והלכנו עם עגלה שבה אני לא יכולה לראות את מקס.
אני: "אמה, תסתכלי אם יש עליו שמש."
אמה (בודקת): "לא. אין עליו בכלל שמש. הוא אפילו לא יודע מה זה שמש! מה זה שמש, מקסי? שמש זה כדור של אש שכדור הארץ מסתובב סביבו. מה זה מסתובב? מסתובב זה זז בעיגולים. מה זה עיגולים? עיגולים זה ככה. (מציירת עם היד). מה זה ככה?" ובשלב זה היא עשתה את הפרצוף הידוע שגם תום עושה, זה של 'אין לי מושג', בו היא מרימה כתפיים, פושטת ידיים, מרימה גבות ומעקמת את השפתיים מטה.

בדרך הביתה, אחרי שסופי חזרה מקלואי כולה עליצות, וסיפרה שהן רקדו בלי מוזיקה רוב הזמן, איש אחד נסע באופניים בשביל להולכי הרגל ברוטשילד.
סופי: "הוא נוסע באופניים! זה לא מתחשב באנשים ובסביבה!"
אני: "נראה לי שהוא נוסע כי הוא עם ילד על קורקינט."
אמה: "נכון. זה הילד שלו. הוא לא מפגר או משהו כזה."

וזה קרה אתמול אז מיד רשמתי את זה בפייסבוק:

אוספת את הבנות מהגן. ילדה שאני לא מכירה אומרת לי: ״תראי! יש לי תיק של בית ספר!״ ״נכון!״ אני עונה לה. אמה פונה אל שתינו ואומרת: ״ליאור - נטעלי. נטעלי - ליאור."

ואז הדרי, אמא של יואבי, כתבה את הדבר הבא:

אתמול ראיתי אותה ברחוב עם חברה ואמא שלה. אמרתי שלום. ואז החברה שואלת "את מכירה אותה?" אז אמה עונה לה "כן, היא אמא של ידיד שלי"...

gravity is a bitch

סופי סחבה אחריה כל הבוקר בובת כלב מאוד ממושמעת ברצועה. "עכשיו אני אקשור אותו פה והוא יחכה לי. הוא לא כמו לוקה. אין לו את כח הנשיכה."

מוצקים

הבנות היו מאוד נרגשות שמקס הגיע לגיל 4 חודשים ואפשר לתת לו לטעום מיני דברים מעוכים. הן הודיעו מראש לסבתא ריטה שצריך לבשל לו גזר במיוחד, וכשהגענו היום הן היו מצוידות בכפית. כל אחת נתנה לו קצת, וגם ריטה ואופירה, והשמנמן אכל בתיאבון.

מר גזר ונשותיו

סופי שור, אלופת תפעול התינוקות

בבוקר הינו במסיבת יום הולדת 5 של ילדה בשם נעם מהגן של סופי, בגן צ'ארלס קלור. כשהגענו אמה הכריזה: "אני פה כאחותה של סופי, לא כילדת גן כלנית."
אחר כך, כשהן הסתובבו בקרוסלה קטנה, סופי אמרה: "אמה! יותר לאט! יש לך פה אחות, את יודעת."
הן הלכו לשחק בעוד מתקנים וכשחזרו סיפרו שראו יונה מתה. ואז אמה אמרה: "לחתולים מתים הכי לא כדאי להתקרב כי יש להם ריח של בתולה."
(אני: "...של נבלה?" אמה: "כן.")

ישבנו קצת על הסלעים מול הים, ליד הדייגים.
אני: "יש אנשים שאומרים שלהסתכל על הים זה עושה טוב, כמו תרופה ללב. מה אתן חושבות?"
סופי: "שהם צודקים! תראו את כל הגוונים האלה של המים, ואת הסירות! זה כל כך מדהים!"
אמה: "אני חושבת שזה קשקוש."

בדרך הביתה מריטה מקס היה לא שקט, סופי היתה ממונה עליו במושב האחורי. אחרי כמה דקות הוא השתתק, ועברנו לשיר שירים של גרי אקשטיין. בשלב מסויים הבטתי אחורה, וראיתי שסופי מאכילה אותו בבקבוק. אחרי שתי דקות היא הודיעה: "זהו. הרדמתי אותו."

ואמה, עם ראייה לטווח רחוק: "נראה לי שמקס יהיה דוד מה זה טוב לילדים שלי!"

מתחתננים

סופי הודיעה לי שהיא יודעת מאיפה באה המילה להתחתן. ״זה בעצם להתחנן! הם מתחננים לקחת את השם משפחה אחד של השני.״

הבוקר סיפרתי לה על חלום שחלמתי, בו היה דג זהב שכל הזמן קפץ מהמים והייתי צריכה להחזיר אותו. היא אמרה: הוא היה בעצם בתוך הפה שלך, נכון? הוא שחה ברוק של הפה שלך וכל פעם שדיברת הוא נפל החוצה.״

ואמה לאחרונה נורא מצחיקה. כל דבר שאני אומרת לה, היא מחזירה אלי, ואז נקרעת מצחוק.
אני: ״אמה, את מתעכבת.״
אמה: ״את מתעכבת!!!״
אני: ״את מתנהגת לא יפה.״
אמה: ״את מתנהגת לא יפה!!!״

ועוד אנקדוטה קטנה: נינה ושחר המתוקים שהתחתנו בניו יורק לפני שבועיים עשו מסיבת חתונה במסעדת הרפובליקה די רונימוטי שבסוף רחוב מזא״ה. אוכל איטלקי מעולה, כולל קצת צדפות ופירות ים. כשהגיעו סרטנים לשולחן סופי הביטה בהם באימה והתחילה לבכות בהיסטריה. נאלצתי להבטיח לה שאני לא אוכל אותם, ויצאנו החוצה עד יעבור זעם. מאז, כשאמה רוצה לעצבן אותה היא פשוט אומרת: ״סרטנים אפויים!״