אמה: ״כשיהיה לי בן אני אקרא לו אטבש. ולבת אני אקרא צילי.״
אני: ״אטבש?״
אמה: ״כן. זה שם יפה בעיני. זה יהיה השם של הנכד שלך.״
וגם: ״היום ילדים מהגן שלי אכלו באשכול זבל.״
אני: ״איזה מין זבל?״
אמה: ״עיתונים, קליפות של תפוזים.״
אני: ״מהזתומרת?!״
אמה: ״בנים, את יודעת. בנים עושים כאלה דברים. זה טבעי. הסיבה זה שהם מרגישים חופשיים. הם אומרים: מה אכפת לי? אני אוכל זבל! ובנות יותר כאלה רגועות ושומרות על הגוף שלהן נקי.״
אני: ״אטבש?״
אמה: ״כן. זה שם יפה בעיני. זה יהיה השם של הנכד שלך.״
וגם: ״היום ילדים מהגן שלי אכלו באשכול זבל.״
אני: ״איזה מין זבל?״
אמה: ״עיתונים, קליפות של תפוזים.״
אני: ״מהזתומרת?!״
אמה: ״בנים, את יודעת. בנים עושים כאלה דברים. זה טבעי. הסיבה זה שהם מרגישים חופשיים. הם אומרים: מה אכפת לי? אני אוכל זבל! ובנות יותר כאלה רגועות ושומרות על הגוף שלהן נקי.״
מה זה הבנים האלה?? תגידי להם שבלונדון לא אוכלים זבל...
השבמחק