סופקי מעלה חום כבר כמה ימים, מגיעה לארבעים (!), ואז כשמורידים לה היא חוזרת להיות הפטפטנית הרוקדת והמזמרת הרגילה. היא פה בבית כבר שלושה ימים, כשאתמול אמה הצטרפה אליה כי זה לא פייר, וכאבה לה הכתף.
בערב הראשון, אחרי שלא התראו יום שלם, הן בילו שעה וחצי בדיבורים והשלמות פערים במיטה. סופי בדקה את היד של אמה, והודיעה שכנראה שתצטרך ללכת לאיכילוב. הן עברו על כל הפרטים (״את צריכה ללכת לבניין של ׳דנה׳, ושם אם תהיה האחות סופי, אז תגידי לה שאת אחות של זאת שהיא עשתה לה את הגבס האדום, טוב? ויכול להיות שאבא יקח אותך בידיים עד האוטו, שתדעי.״) בשלב מסויים, ברבע לעשר בלילה, שמעתי את אמה: ״איזה כיף שאנחנו יכולות לשבת במיטה ולדבר בלילה!״ וסופי: ״נכון. איזה מזל שיש לנו אחת את השניה.״
בת-אל ביקרה אותנו בבוקר אחד, וסופי הראתה לה את הציורים במחברת המשותפת. זה הלך ככה: ״את זה סבא צייר, את זה אמה ואמא ציירו... ואת זה אני ציירתי. זה מהתקופה הכחולה שלי.״
בערב הראשון, אחרי שלא התראו יום שלם, הן בילו שעה וחצי בדיבורים והשלמות פערים במיטה. סופי בדקה את היד של אמה, והודיעה שכנראה שתצטרך ללכת לאיכילוב. הן עברו על כל הפרטים (״את צריכה ללכת לבניין של ׳דנה׳, ושם אם תהיה האחות סופי, אז תגידי לה שאת אחות של זאת שהיא עשתה לה את הגבס האדום, טוב? ויכול להיות שאבא יקח אותך בידיים עד האוטו, שתדעי.״) בשלב מסויים, ברבע לעשר בלילה, שמעתי את אמה: ״איזה כיף שאנחנו יכולות לשבת במיטה ולדבר בלילה!״ וסופי: ״נכון. איזה מזל שיש לנו אחת את השניה.״
בת-אל ביקרה אותנו בבוקר אחד, וסופי הראתה לה את הציורים במחברת המשותפת. זה הלך ככה: ״את זה סבא צייר, את זה אמה ואמא ציירו... ואת זה אני ציירתי. זה מהתקופה הכחולה שלי.״
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה