חולים וגדלים

בשבועיים האחרונים סופי היתה במיון של דנה, והיתה אמיצה, ופגשה ליצנים רפואיים, וסחבה חום במשך עשרה ימים, ובילתה המון בבית, והיתה לי יומולדת, ומקס הגיע לגיל 8 חודשים, הוציא שן ראשונה והתחיל לזחול.
היום הוא גילה את המטבח, ובעיקר את האוכל של לוקה, וניסה לחזור לשם שוב ושוב, כשפעם אחת הצליח לקחת חופן מהאוכל שלה ולשים אותו במים שלה. הכלבה היתה בהלם.
בכל מקרה, ביקשתי מאמה שתשגיח עליו בזמן שאני מבשלת, ושמתי אותו לזחול במסדרון רגע.
אני: ״הוא בסדר?״
אמה: ״הוא לא אוכל משהו רדיואקטיבי או משהו כזה.״

מקס. הוא בכל מקום.

ואת זה אמה ציירה

בליל יום ההולדת שלי, שהיה יום ארוך ובמהלכו כמעט נסענו שוב למיון כל הזמן ובסוף החלטנו באומץ להשאר בבית ולמדוד כל רבע שעה חום, סופי ואני צפינו במחשב, במיטה, במאסטר שף. היה לנו נורא כיף, ואמרתי לה שאני נורא שמחה שעשיתי אותה. אז היא אמרה: ״ואני נורא שמחה שפגשתי אותך.״

(ארוחת יומולדת מהממת אצל אופירה)