פסח

ארבעה לילות מתוך חג הפסח בילו אמה וסופי מחוץ לבית. לילה אחד אצל דודה אופירה, שניים אצל ריטה ועוד אחד אצל סבתא מורי. מבחינתן בכלל לא היו חוזרות, אבל היו התחייבויות שונות וארוחות משפחתיות לרוב.
חני שלנו תיכף יולדת, והציפייה רבה. היום הוא התאריך המיועד שלה ובקרוב נראה סוף סוף את התינוקת שאולי יקראו לה אלה ואולי מיה ואולי בכלל נולה או מילה או ליב. אמה חושבת שמיה. סופי שאלה. נראה.
היום, אחרי שהן ישנו אצל סבתא והזמינו אותי ואת אמיר ומקס לארוחת בוקר של מצה-ברייט, סלט ומיץ תפוזים, הלכנו לפגוש את ניתאי, טליה ויובל בגינה. יובל לימד את הבנות איך עושים מדיטציה טרנסנדנטלית. הוא הראה להן איך יושבים, איך מתמקדים בנקודה ואיך לנשום, והסביר שצריך לרוקן את הראש, ולא לחשוב על כלום.
יובל: ״ניסיתן לחשוב פעם על שום דבר? תחשבו על כלום בפיתה.״
סופי: ״אבל אז אני אחשוב על פיתה.״

אחרי זה שאלתי את אמה מה ההבדל בין המדיטציה של יובל לזו שהיא למדה בקייטנת הודו (ישיבת לוטוס, עצימת עיניים והמהום אוםםםם). התשובה: ״אני לא יכולה להסביר לך. תנסי את שתיהן ואז תביני. המדיטציה הזאת הרבה יותר טובה בשביל לנקות את הראש ממחשבות.״