משקפיים בשתיים

הבנות התאבזרו לאחרונה במשקפיים. יש להן צילינדר, ללא מספר, מה שגרם להסתגלות הדרגתית, ולכך שבדרך הביתה מהחנות הרצפה נראתה להן כפולה והן לא הבינו איפה לדרוך. הן נורא מרוצות, אבל עדיין לא למדו לתפעל את האביזר עד הסוף או להבין מה בדיוק הוא משפר להן בראייה. בינתיים סופי מספרת לכולם שבכיתה ח׳ היא תעשה עדשות, ואמה טוענת שהיא לא בעניין של עדשות בכלל כי היא אוהבת להיראות חכמה. ימים יגידו.

מיד כשיצאנו מהחנות

משקפיים ולחמניות רימונים לראש השנה

מה זה קיקי

אני (לסבתא): ״טליה לקחה את יולי עם קיקי לבדיקות.״
אמה: ״מה זה קיקי? אה, את התכוונת לקקי.״
(קיקי, מהכל עובר חביבי. אין מה לעשות, קיקי זה מצחיקי.)

הבנות הלכו עם רומי ואמא שלה ל״חליל הקסם״ באופרה ומאוד נהנו. אני, אמיר ומקס (שתפר את הכיכר בהליכות), חיכינו בחוץ. כשיצאנו ניהלנו שיחות והוחלט שמעתה אמה מנהלת את המשפחה. הבנות דיסקסו ואז החליטו לחלק ביניהן את המטלה, בשיתוף פעולה. אמה תהיה אחראית על לזכור כל מיני דברים, סופי תגיד את החוקים של הבית, ואת ההחלטות שיש להחליט הן יחליטו יחד.

אמה: ״לי לא אכפת מה חושבים עלי. חשוב לי רק מה שאני חושבת על עצמי. לא חשוב לי אם חושבים שמה שאני לובשת יפה, או אם חושבים שאני כותבת יפה, העיקר שבעיני זה יפה. ואני מאוד אוהבת את איך שאני נראית. ואני גם מאוד אוהבת אותך.״
אני: ״אני חולה עליך, מושי.״
אמה: ״יותר חשוב לי שתאהבי את עצמך.״

גברת קאלו מא׳2

הבנות מסיימות היום את השבוע הראשון בלימודים. זה עמוס ושונה מאוד מכל מה שהן מכירות, אבל חוזרות מרוצות הביתה ושמחות ללכת לשם בבוקר.
אמה יושבת ליד אמילי, וסופי, שעוד לא מכירה ילדות בכיתה, יושבת ליד ילדה שהיא עוד לא ממש מכירה בשם עמנואל. בהפסקות סופי מבלה הרבה עם לילה (מכיתה ב׳) ועם אמה ואמילי.
הייתי איתה בבוקר בכיתה, וילדה בשם לוסי, שהיתה בגן אחר באשכול, פנתה אלינו ושאלה: ״זאת פרידה קאלו?״ וסופי ענתה: ״לא, אני אחות שלה. פרידה קאלו בכיתה השניה.״


לשתי הבנות היה מה לומר בנושא התלבושת האחידה.
סופי: ״זה לא פייר שהמורה לא צריכה ללבוש חולצת בית ספר.״
אמה: ״זה מאוד מוזר שבבית ספר לאמנויות יש תלבושת אחידה, כי זה אמור להיות בית ספר יצירתי, וזה לא נותן לילדים להיות יצירתיים בבגדים שלהם.״

אבל זה חוסך כמה דקות בבוקר.

שלום כיתה א׳

הבנות נכנסו למערכת החינוך ופתחו את המסע הזה אתמול בשערי בית הספר לאמנויות. ההתרגשות הרקיעה שחקים. כל החברים והמשפחה התקשרו לאחר בהצלחה, והבנות קיבלו ממני שתי הפתעות קטנות ששימחו אותן: יום לפני הלימודים הייתי בקריאה של תסריטים, והיו איתי השחקנים שמשחקים את אלמו ואביגיל מרחוב סומסום, עם הבובות שלהם. השחקנים המתוקים שמחו לעזור לי עם זה:

ההפתעה השניה היתה מכתב ממני אל אמה וסופי שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות אתמול. לא סיפרתי להן שהוא יופיע והן נורא התלהבו.

בינתיים הן הולכות לכיתה בשמחה, כשאמה יושבת ליד אמילי, ששומרת לה על המקום, וסופי, שמכירה פחות ילדים בכיתה, מצאה לה מקום קבוע ליד חבורה של בנות. נחזיק אצבעות.