הבניין

שמענו פול סיימון.
אני: ״הוא אומר שהתקרה של מישהו אחד היא הרצפה של מישהו אחר.״
סופי: ״זה נכון?״
אני: ״מה את חושבת?״
סופי: ״שכן, כי משהו שמישהו אחד ממש אוהב, מישהו אחר יכול ממש לשנוא!״
אמה: ״זה כמו בית ספר לבשלנים מתחילים, שבשבילם זה ממש מסובך, ובשביל אחרים זה ממש פשוט.״
(ואני חשבתי שהן ידברו על הרצפה שלנו שהיא התקרה של שלומי.)

ואם כבר מדברים על הבניין, יש למטה בימים האחרונים סירחון בלתי נסבל של ביוב.
אני: ״אני לא מבינה איך הדיירים פה לא משתגעים מזה!״
סופי: ״כנראה כולם תתרנים.״

שגרה

בשבת, כרגיל, פתחנו את היום בהתגייסות משפחתית לבלאגן בבית. סופי לא היתה מרוצה. ״שוב פעם אני אצטרך לספר בכיתה, כשישאלו מה עשיתי בשבת, שסידרתי את הבית?״

לקראת חנוכה

סופי המציאה חידוש דרמטי לשיר חנוכה מסורתי. בשיר ׳חנוכיה לי יש׳, במקום: חנוכיה שלי, אורך נא העלי, יש לשיר: חנוכיה שלי, בוער לי בעלי!

רבין של אמה

ביום הזיכרון לרצח רבין קיבלו הבנות הרצאות ארוכות בנושא בבית ספר. כשהן חזרו אמה ביקשה לצייר אותו. העליתי תמונות שלו בגוגל, ואחרי שהסכמנו שבצעירותו הוא היה חתיך לא נורמלי, היא בחרה תמונה אחת וציירה אותה. התוצאה היפה הועלתה לרשתות החברתיות, ומשם הגיעה לנועה, הנכדה של רבין, שאמרה שהציור מאוד ריגש אותה. את אמה זה נורא הלהיב, בעיקר כי בדיוק סיפרתי להן על הנאום המפורסם שלה, והן מאוד התחברו לזה. אחרי שהיא צבעה אותו, אמה החליטה להראות את הציור למורה וכרגע הוא תלוי בכיתה, ואני מקווה שהוא ישרוד ויחזור הביתה בשלום. הגברת מציירת הרבה לאחרונה, ובהמשך עוד שני ציורים מהיומיים האחרונים.

על פי הספר ׳לאן הולכות הדאגות בלילות׳

דיוקן עצמי

הבנות גם קוראות כל הזמן, וזו תגלית די חדשה ומדהימה. מצד שני, כשכבר נדמה שהן הלכו לישון לפני שעה, תופיע גברת, לרוב זו תהיה סופי, ותודיע: ״סיימתי את כל הספר!״

גדלים

אמה הסתכלה היום על דף קשר ישן עם תמונות, מהשנה הראשונה שלה באשכול גנים: ״אני מתה על התמונה הזאת, זאת אחת התמונות הכי יפות שלי. אבל כל התמונות שלי יפות. אני מהממת.״

קצת אחרי המונולוג הזה, הגיעה אלינו הביתה סבינה הנחמדה מחברת התרופות פייזר שהסבירה לנו ולבנות איך נותנים הורמון גדילה. הבנות שיתפו פעולה מדהים והכל לווה בהמון חיבוקים וצחוקים. אני קצת התבלבלתי מכל ההסברים אבל אמיר הבין ואפילו הזריק לבנות בפעם הראשונה, בזרוע. הן דיווחו שזה לא כאב בכלל.
אני: ״זה בסדר לך? את יכולה לחיות עם זה?״
סופי: ״לגמרי. זה ממש שטויות.״
בהמשך גיליתי שאמה שיתפה היום את כל הכיתה במה שעומד לקרות. כששאלתי מה בדיוק קרה שם, היא אמרה לסופי להיות המורה מעיין ואז הציגה את הסצינה ולחשה לסופי מה להגיד. משפט המפתח היה: ״אני מתחילה לקבל זריקות של הורמון גדילה כי אני גדלה כמו כולם, רק שאני לא גדולה כמו כולם.״

סבתא מורי, ששמה הוסב לסבתא יעלי, פתחה את חגיגות השישים שלה, באנו אליה לסשן צילומים סוער עם ליאור החמוד ואז אכלנו יחד. יום קודם חשבנו שצריך להכין לה עוגה ושאלתי את הבנות איך נקשט מלמעלה. אמה חשבה נורא ברצינות ואז אמרה: ״אני יודעת! נכין מבצק סוכר את המקל של סבא פיסקה!״ בכיתי מצחוק.

אלה המתנות שקיבלו הסבתות ליום ההולדת:

פורטרטים על עץ לסבתא ריטה

ציורים על קנבאסים לסבתא יעל