גדלים

אמה הסתכלה היום על דף קשר ישן עם תמונות, מהשנה הראשונה שלה באשכול גנים: ״אני מתה על התמונה הזאת, זאת אחת התמונות הכי יפות שלי. אבל כל התמונות שלי יפות. אני מהממת.״

קצת אחרי המונולוג הזה, הגיעה אלינו הביתה סבינה הנחמדה מחברת התרופות פייזר שהסבירה לנו ולבנות איך נותנים הורמון גדילה. הבנות שיתפו פעולה מדהים והכל לווה בהמון חיבוקים וצחוקים. אני קצת התבלבלתי מכל ההסברים אבל אמיר הבין ואפילו הזריק לבנות בפעם הראשונה, בזרוע. הן דיווחו שזה לא כאב בכלל.
אני: ״זה בסדר לך? את יכולה לחיות עם זה?״
סופי: ״לגמרי. זה ממש שטויות.״
בהמשך גיליתי שאמה שיתפה היום את כל הכיתה במה שעומד לקרות. כששאלתי מה בדיוק קרה שם, היא אמרה לסופי להיות המורה מעיין ואז הציגה את הסצינה ולחשה לסופי מה להגיד. משפט המפתח היה: ״אני מתחילה לקבל זריקות של הורמון גדילה כי אני גדלה כמו כולם, רק שאני לא גדולה כמו כולם.״

סבתא מורי, ששמה הוסב לסבתא יעלי, פתחה את חגיגות השישים שלה, באנו אליה לסשן צילומים סוער עם ליאור החמוד ואז אכלנו יחד. יום קודם חשבנו שצריך להכין לה עוגה ושאלתי את הבנות איך נקשט מלמעלה. אמה חשבה נורא ברצינות ואז אמרה: ״אני יודעת! נכין מבצק סוכר את המקל של סבא פיסקה!״ בכיתי מצחוק.

אלה המתנות שקיבלו הסבתות ליום ההולדת:

פורטרטים על עץ לסבתא ריטה

ציורים על קנבאסים לסבתא יעל