הקייטנה להגשמת חלומות

החופש הגדול בעיצומו. היום מקסי יסיים את הגן של אורלי ובעוד בערך שבועיים יתחיל גן חדש. הבנות איתי בבית כבר לא מעט זמן, מאז שנגמר ׳בית הספר של החופש הגדול׳ שהיה מעולה, וקצת מתחילות לטפס על הקירות. אמיר בהמון נסיעות, שרק יתגברו לקראת הפתיחה של סאמה סאמה בנובמבר, אבל בינתיים הוא הספיק לפתוח פה את תערוכת הצינורות המהממת שלו במוזיאון המדע בחיפה.

בינתיים בר ואני כתבנו ספר לילדים קוראים, בעזרתם האדיבה של הבנות ושל סוסו, שחיכו בציפייה דרוכה לכל פרק, הביעו דעות ועזרו המון. סוסו והבנות, למשל, כולם התרעמו כשכתבתי את דמויות התאומים כמרגיזים מאוד, ונדרשתי לשפר אותם. לפני שהתחלנו לכתוב, ורק עבדנו על הסיפור עצמו, סיפרתי לבנות את מה שהיה עד אותו רגע, (היינו אז תקועות עם העלילה), ושאלתי את אמה על מה בעצם מדבר הסיפור. היא חשבה רגע, ואמרה: על הגשמת חלומות. זה ממש זיקק לנו את הרעיון, ואפילו יצר את שם הספר: הינשופות: הקייטנה להגשמת חלומות״

שונות מהזמן האחרון:

מקס קורא לחתולים בצמרת ׳חתלתולים בצינורות׳ ושר את כל השירים. הוא גם שר את דו רה מי ב׳אנגלית׳ מההתחלה ועד הסוף. כשהוא מוצא שערה הוא מיד צועק שזאת שערה של סופי, למרות שהוא לט מבדיל ביניהן. יום אחד הן עלו במדרגות וסופי נפלה ובכתה. הוא אמר: ״אמה לקום! אמה ילד גדול!״

דיברנו על החזרה הקרובה ללימודים. הן סיפרו שהן תמיד משתתפות, אבל לאלה שלא משתתפים המורה קוראת בלי שיצביעו. אמרתי להן שיש הרבה ילדים שיושבים בכיתה אבל הם לא באמת שם, ושככה אני הייתי רוב השנים בכיתה. אמה אמרה: ״רוב הילדים שיושבים ליד החלון, זה קורה להם. המח שלהם ניתלה על העצים.״ 

ראינו קליפ של הביטלס. 

סופי: ״ג׳ון נשאר?״

אני: ״לא. הוא הראשון שנפטר. רצחו אותו.״ 

אמה: ״אני אוהבת שאומרים הלך לעולמו. זה יותר רך מבחינתי.״