קשה לקום בבוקר

אלו היומיים האחרונים לפני תחילת השנה. הבוקר הקמתי את הבנות מוקדם יחסית כי הן הלכו לצילומים של מעברונים לערוץ הראשון, לקראת הסגירה שלו. משהו שמחקה את התוכנית מסיבת גן, בהנחיית מיכל ינאי (מאוד נהנו). היה קשה להעיר אותן, ובשלב מסויים סופי אמרה לי, בקול סדוק וחצי עין פקוחה: ״אני מאוד בקטע של לקום ולהתארגן, אבל אז, בום, קורס כל הרצון הזה.״

בהמשך היא הלכה לשיעור פסנתר ולמדה יצירה חדשה בשם ״סרנדה ליד שמאל.״ אמה מיד שאלה אותה: ״למה, מנגנים אותה רק ביד ימין?״

בינתיים מוגלי הצעיר קורא לאמיר רק באלו ורוב הזמן אני בגירה, אלא שהיום הוא פגש ברחוב בילו חתול שחור גדול ועצלן וניסה שוב ושוב לדבר איתו. ״בגירה... בגירה... למה אתה לא עונה לי?״ הוא פגש גם חתול ג׳ינג׳י, ליטף אותו קצת חזק מדי וחטף נשיכה קטנה. המסקנה: ״אני לא טעים! שירחאן הנמר רוצה לאכול אותי!״ מדי פעם הוא מסתובב בבית ומאיים: ״זה הלילה האחרון שלך, אמא!״

בבריכה עם באלו ומוגלי

מצטלמות עם מיכל ינאי

וזה ״באז שנות הור!״