קארין

היום בבוקר קארין באה לבלות קצת עם הבנות. הן נורא שמחו לראות אותה, והודיעו ש"קארין באה!". מהר מאוד הן הבינו שהן יוצאות לטיול, ואמה הלכה לחדר השינה, שם שכבו גם אבא וגם העגלה המקופלת, והודיעה: "קארין צריך עגלה טיול!"

חתולים

היום היו דיבורים על חתולים.
בבוקר דיברנו על הגן, ועל החתולים הנרי ואלכס. אמה אמרה: "גם אוראנה אוהבת ת'חתולים!" (אוראנה=אוריאנה הגננת)
אחר כך, בצהריים, ציירתי חתול עם שפם, ואמה אמרה: "גם לאבא יש שפם!" התפלאנו שנינו, אבל אז היא המשיכה בשצף לספר שלאמא יש כובע אדום, שאמה ארנבת, תהלי פרפר כחול, סופי פנדה, הללי אריה כתום ול'אוראנה' יש חצאית צהובה.
נזכרנו שאמיר, במסיבת פורים שבגן, היה מאופר כמו חתול, וציירתי לו על הלחיים שפם.

כשהיינו בגן מאיר היום סופי ניגשה לכל ילד ואמרה HELLO! אהלן! שלום! ונפנפה במתיקות על.

לרוץ מהר

הבנות מתקדמות כל כך מהר בזמן האחרון שכבר מאוד קשה להתעכב ולהחליט מה לכתוב פה.
אמה משתלטת לי על הנעליים, צועדת איתן בכל הבית.
"של אמה כבר," היא מבהירה.

הלקסיקון העברי-אנגלי מתרחב. מברייני הן למדו "מממ... גוד!","ביי ביי סוויטי", מהחברה דורה: סטארז, גו אפ, ג'אמפ, בי קרפול, פוש איט, ביג, ליטל, קם און, לטס גו, מאיתנו: בייבי, פיש, ראביט, פיג, קאו, דוג, קאט, הורס, והאחרון היה מאנקי. אמה: "בוטס מאנקי שלי חמוד".

סופי אומרת "אוף!" וחובטת לעצמה בלחיים, ופורצת לחדר ואומרת: "הלווווו!" כמו ליידי בריטית.

אמה רצתה בבוקר לראות דורה, ולא מצאתי את השלט. חיפשנו ביחד. היא אמרה "שלט, שלט." שאצלה נשמע יותר כמו סלט. היא כנראה גם שמה לב לזה, כי אז היא אמרה: "לא סלט, רק דורה!", שלדעתי היתה פראפרזה על הספר 'האריה שאכל תות': "לא בשר, לא סלט, רק תות!"

היינו בסדר פסח אצל סבתא ריטה. גם סבתא יעל באה, עם ניתאי וסבא פיסקה, שכנראה שחטף אירוע מוחי ביציאה מהמונית. הוא לא הצליח ללכת, ובקושי רב הגיע עד לשולחן. כל העניין התפתח אחר כך לאמבולנס שהגיע ואז לקחו אותו לבית חולים, וסבתא (המכונה סבתא מורי), הלכה איתו למגינת ליבן של הבנות, אבל לפני שהוא הלך, כשהוא עוד ישב איתנו בשולחן, מי שהצליחה להוציא ממנו חיוך היתה סופי, שבתוך קריאת האגדה, כל 30 שניות בערך הרימה גביע קטנטן מפלסטיק וצעקה: "לחיים!"
צריך להפסיק לעשות שם סדר. המקום מושך אליו דרמה. לפני 11 שנים היתה הפעם האחרונה שחגגנו שם, והאירוע כולו היה מלווה בצירים נוראיים של אופירה, שתומי לא ממש החליט אם הוא רוצה או לא רוצה לצאת ממנה במשך 48 שעות.

געגועים

הבנות מתגעגעות לאבא שבאירופה. מדברות עליו הרבה, ועל המתנות שהוא יביא להן.
היום אמא שלי דיברה איתן על לוקה ותעלוליה בספר שכתבתי להן "לוקה שלנו", ויש שם קטע שלוקה נוסעת באוירון ופוגשת חברים - פיל, ארנב וקוף. אמא שלי שאלה את מי לוקה פוגשת. סופי אמרה: "פיל!" ואמה חשבה וחשבה וחשבה. אני הזכרתי שלוקה פוגשת גם קוף. אמרה אמרה: "אבא!" וכשלא הבנתי, היא אמרה:"אמירי פוגש קוף." היא הבינה שהוא טס באוירון, כמו לוקה בספר, וזה מה שעושה מי שנוסע לחו"ל. "מביא אמה תנה קנגורו. דור. בובה גם." (מביא לאמה מתנה קנגורו. כדור. בובה גם.)

טאטא רימה

גרבנו לאמה וסופי את הגרביים שסבתא מריים סרגה להם, נגזרת של הסוודרים שהן קיבלו ממנה.
הבנות היו מרוצות מאוד מהעניין.
שאלנו את אמה ממי היא קיבלה את הגרביים האלה. התשובה: "טאטא רימה!" בהתחלה לא הבנתי שרימה זה מרים, ואמה, שאין לה סבלנות לקליטה האיטית והמשובשת של אמא שלה, אמרה: "טאטא מודכי".
(שזה, במילים אחרות: סבתא ומרדכי.)

אמיר נסע לאירופה לכמעט שבוע. בהרדמה, בכל פעם שאני עושה משהו שמזכיר את הטקס שלו, הן ישר מתחילות לצעוק "אבא! אבא!" או "אבא שר!". אמרתי שאבא נסע באוירון והוא עובד. ואמה אמרה: "אמא פה."

סופי באטרף על "שמחה רבה" של פסח (שמגיע בשבוע הבא.) היא מבקשת אותו שוב ושוב ושוב. "שיר פסח! שיר פסח!" ואז פוצח בריקוד סיבובים במקום וכיפופי ברכיים. היא מתגלה גם כחובבת מתוקים רצינית. היום קנינו, אני וסבתא יעל, לכל אחת ארטיק, ליד הים. היא אכלה את שלה, ואז עברה לעזור לאמה לסיים. "אטיק מטרה!" (ארטיק מטרה)

הולכים לס...

הבוקר קמנו, ובחדר השינה של הבנות, כרגיל, הודעתי שצריך לעבור לסלון. אז, כרגיל, אמרתי: "יאללה, בנות, הולכים לס..."
ואמה ענתה: "פארי!"
אני: "לספארי?!"
אמה: "אמה אוכלת גלידה."

משפטים

סופי שמה גביע גלידה מפלסטיק על הראש, אמרה "ליצן" ורקדה מצד לצד. מאוד יצירתית.

אמה מרכיבה משפטים. ("יש לי ביד לימון! חמוץ!")
דיברנו על בילבי. על הסוס שלה ושאר החברים. מסתבר ש:
1. "בילבי יש לה כובע."
2. אני:"מה בילבי אוהבת לעשות?"
אמה:"דברים מתוקים".
אני: "נכון. היא עושה פנקייק לחברים שלה."
אמה (חושבת רגע ואז צוהלת כולה):"אבא עושה פנקייק!!!"
לא משנה שאמא כמעט תמיד עושה פנקייק ביום שבת בבוקר ואבא עשה אולי פעמיים וחצי. כשהוא עושה זה יותר מרשים. (ואיכשהו גם יותר טעים וסימטרי.)

אמה חמודה וסופי מתוקה

הבוקר סופי התעוררה לפני אמה. הוצאתי אותה מהמיטה ושכבנו ביחד על הספה שבחדר שלהן, שרנו ושיחקנו עד שאמה תקום. שרתי איזה שיר על "אמה חמודה וסופי מתוקה", והיא ביקשה אותו "עופם" שוב ושוב ושוב. בשלב מסויים עברתי לחידון של "מה סופי?" והיא ענתה "מודה!", או "תוקה!" וכאלה.
אחרי כמה פעמים, שאלתי "ומה אמה?" ומהמיטה בפינה שמעתי קול קטן אומר "ישנה."

קצת

אצל סבתא ריטה היום, כשהבני דודים ראו בטלביזיה את "הפיג'מות", אמה באה אלי עם השלט של הכבלים, ואמרה, במבט שהיא גנבה מאוליבר טוויסט בכבודו ובעצמו: "קצת דורה."

כיף כיף כיף

בחמישי סופי נשלחה הביתה בגלל דלקת עיניים שלא היתה ולא נבראה, אבל היה כל כך כיף לבלות איתה יום חופש לבד. יצאתי איתה ועם לוקה לטיול ברחוב, ואז לקחתי אותה לאכול ארוחת בוקר ברולדין. היא לבשה תיק ורוד עם כלב פודל, וביקשה קוראסון ומיץ. אחר כך אמיר הצטרף והיא התרוצצה שם והתפקעה מצחוק. בצהריים היא נרדמה איתי על המיטה מול גוסיפ גירל. להיט.

אתמול הלכנו לספארי והיה מדהים וגאוני ומסעיר ומרגש. אמיר לא מאמין שהן לא יזכרו כלום מהחוויות האלה. הן הלכו ברגל את כל המסלול כמעט, שעתיים וחצי בערך. "פיליייייים!" "ביי ביי קנגורו! ישן! שששש." "תוכי! כחול." והיו גם קרנפים, אריות, נמרים, דובים, ג'ירפות, קופים, היפופוטמים והרבה תרנגולות. כשחזרנו אכלנו לראשונה פלאפל ביחד.

אחרי מנוחת גיבורים ארוכה אמה שיחקה עם בובות של דורה ובוטס ודיברה אוטוסטרדה. ממה ששמעתי: "דורה גבוה עפה שמים!!! בוטס בוא שב פה. שתה מים. בוקי! בוקי טאטא!" (בקבוק של בובות שסבתא הביאה), סופי הגיעה וכרגיל חטפה לה מהיד את דורה וברחה איתה. אמה חשבה רגע ואמרה: "אוי!" ואז, בבגרות מהממת: "אחד סופי, אחד אמה."

ספארי

כל הבוקר אני מבלבלת להן את המח שהולכים לספארי לראות פילים, נמרים וכאלה. אמיר קם ושואל: איזה חיות נראה היום?? ואמה בהתלהבות: פרות!!!

האחים בובו

אמה מספרת לי בזמן ארוחת הערב על משהו שהיא ראתה אתמול בטלביזיה.
מזל שנזכרתי והבנתי במה מדובר. בתוכנית של "דייגו" הופיעו זוג קופים, האחים בובו. הם קשרו בלונים לכוכב והוא התעופף משם. האחים מאוד מאוד הצטערו, ודייגו יצא להחזיר את הכוכב.
אמה: קופים בובו.
אני: האחים בובו?
אמה: כן.
אני: מה הם עושים?
אמה: בוכים.
אני: למה?
אמה: כוכב.

סופינקה משחקת עם תותי, הבובה של אמה. היא שמה לה חיתול על הפנים ומורידה, ואז עושה קוקו.
"איפה תותי? הנה! הנה!"

כפיות

היינו אתמול ב"סוזאנה", ביקרנו את קארין שעובדת שם. אח"כ דיברנו על מה שהיה.
את מי הלכנו לבקר?
בנות: קארין.
מה קארין?
אמה: יפה.
ומה היא עושה?
בנות: מיץ.

סופי נעשית אינדיאנית קטנה, צורחת צווחות פרועות ומתפקעת מצחוק. בכל "סוזאנה" היא השתוללה ככה, הלוך-חזור. בכל פעם שניסיתי להחזיר אותה לשולחן היא הודיעה לי "רצה", וחזרה להתרוצץ בין השולחנות. יש לה מזל שהיא הדבר הכי מתוק בעולם. הערב אחרי המקלחת היא ביקשה נשיקות על הידיים. "יד!" היא הגישה לי אגרוף. "יד!" את השני. וככה בקצב מתגבר עד שהיא לא יכלה יותר ונשפכה מצחוק מעצמה.

הבוקר אמה קראה לעצמה מהספר "גן גורים" כי היא התייאשה ממני. אני לא סובלת את הספר הזה, הוא כמו מרתון מילולי שיכול להוציא אותי מהדעת. בקיצור, היא ישבה ודיפדפה, וכשצותתתי לה היא אמרה: "קוף לא ישן. שובב. שובב."

באמבטיה הערב היא שיחקה עם דג מפלסטיק ואמרה: "בייביי דג. הולך."
אני: לאן הוא הולך?
"מכולת."
מה הוא הולך לקנות?
"כפיות."

אמיר נכנס ושאל מה הוא מתכוון לאכול עם כל הכפיות האלה.
"מרק."
ומה עוד?
"פיתה."

קיבוץ

ישנו שני לילות בקיבוץ והיה כיף, ועדיין קצרצר. הבנות היו בעננים עם לני ורינתי (נתי).
בשלב מסוים נסענו בעגלה למרכול לקנות כמה דברים. בדרך פגשנו כמה נשים מהקיבוץ שכולן ידעו איך קוראים לבנות ולמי הן שייכות. בייבי-סלבס. במרכול רינתי ולני קנו להן שני טרקטורים צבעוניים, כי הוחלט שבובות יש לנו עד הגג.
הבנות הסיעו את השופלים כמה דקות, אבל עד שהגענו לבית של סבתא מרים הן כבר התישבו להאכיל אותם בלחם.
בנות נשארות בנות, בעיקר כאלה מפולניה.

שמש

הלכנו אחר הצהרים לים, וראינו שקיעה כמעט עד הסוף. דיברנו על השמש, שזורחת ושוקעת פלופ במים.
על ארוחת ערב דיסקסנו את הממצאים. זה הלך ככה:

אני: מה השמש אומרת בבוקר?

אמה: אוקרטוב!

אני:נכון! ואז מה היא עושה?

אמה וסופי: קקי