כפיות

היינו אתמול ב"סוזאנה", ביקרנו את קארין שעובדת שם. אח"כ דיברנו על מה שהיה.
את מי הלכנו לבקר?
בנות: קארין.
מה קארין?
אמה: יפה.
ומה היא עושה?
בנות: מיץ.

סופי נעשית אינדיאנית קטנה, צורחת צווחות פרועות ומתפקעת מצחוק. בכל "סוזאנה" היא השתוללה ככה, הלוך-חזור. בכל פעם שניסיתי להחזיר אותה לשולחן היא הודיעה לי "רצה", וחזרה להתרוצץ בין השולחנות. יש לה מזל שהיא הדבר הכי מתוק בעולם. הערב אחרי המקלחת היא ביקשה נשיקות על הידיים. "יד!" היא הגישה לי אגרוף. "יד!" את השני. וככה בקצב מתגבר עד שהיא לא יכלה יותר ונשפכה מצחוק מעצמה.

הבוקר אמה קראה לעצמה מהספר "גן גורים" כי היא התייאשה ממני. אני לא סובלת את הספר הזה, הוא כמו מרתון מילולי שיכול להוציא אותי מהדעת. בקיצור, היא ישבה ודיפדפה, וכשצותתתי לה היא אמרה: "קוף לא ישן. שובב. שובב."

באמבטיה הערב היא שיחקה עם דג מפלסטיק ואמרה: "בייביי דג. הולך."
אני: לאן הוא הולך?
"מכולת."
מה הוא הולך לקנות?
"כפיות."

אמיר נכנס ושאל מה הוא מתכוון לאכול עם כל הכפיות האלה.
"מרק."
ומה עוד?
"פיתה."