יונתן הקטנטן

היינו בקיבוץ. הרי התוצאות.

הללויה

הבוקר אמה שרה לעצמה "הללויה, הללויה, הללויה." לא זיהיתי איזה הללויה זה, של חלב ודבש, הלחן העממי ההוא, או שמא זה של לאונרד כהן. שאלתי אותה - מי שר לך את זה? של מי השיר הזה?
התשובה האנגמטית שקיבלתי היתה: "סבא היה צעיר."

דודה מאמריקה

חני חזרה מקליפורניה והביאה לבנות כל מיני מתנות, אחת מהן, פופולרית במיוחד, היתה חוברת צביעה עבה כמו דפי זהב, של הלו קיטי. סבא רובן בא ושאל: מה חני הביאה לכן מתנה? וסופי ענתה: "סופי מציירת קיטי!"

גיל ההתבגרות הראשון

אמה אתמול פצחה בסערה במרד הראשון שלה.
ישבנו בשולחן, ולארוחת הערב חיממתי את מרק העוף המפורסם, האהוב וזוכה הפרסים של סבתא ריטה. מהר מאוד אמה התחילה לילל: "אני לא רוצה מרק! אני רוצה תירס! אני רוצה אפונה! אני רוצה.... אני רוצה שניצל! אני רוצה אקטימל!!! אקטימל!!! אקטימל!!!"
וואו.

אבא

אמה מנוזלת, לכן לא הצליחה לאכול את הבקבוק שלפני השינה. בסביבות חצות היא התעוררה בדרישות 'בוקי בוקי'. אמיר בא, מצא לה את הבקבוק והגיש לה אותו. נפתח שם נאום תודה שבאוסקר היו מעלים בו את המוזיקה מהר מאוד. משהו בסגנון: "תודה אבא! בוקי כחול! טעימי! אמה אוכלת. גם גורי אוכל. מממ. טעימי! תודה אבא! תודה!" הוא אומר שהוא יצא מהחדר והיא המשיכה ככה עוד חצי שעה בערך לפני שהיא נרדמה.

נמלים

יצאנו החוצה לחכות שאמיר יביא את האוטו. אמה חיבקה את גורי הכלב הלבן, והסתכלה על שורת נמלים בחלחלה. היא לקחה צעד אחורה ואמרה: "גורי מפחד." שאלתי ממה הוא מפחד. "מנמלים."

בצק

סופי חולה על בצק צבעוני, ומושיבה את כולנו לעבוד לפחות פעם ביום.
עשינו פילים, דורה, בוטס, ואז אמה ביקשה - "אמא עושה צלחת. פיל אדום רעב בבוקר."

קופצת!

ברגעים אלה סופי מסתובבת בסלון עם חגורה אדומה שלי, מעיפה אותה כמו חבל קפיצה, וקוראת: אני קופצת!!!

ומיד אחרי זה -"שבת שלם לדורה קטנה, שבת שלום לתותי, שבת שלום לדורה גדולה" וכו' כו'.

פעמים ראשונות

אתמול נאמרו לראשונה שני משפטים קצרצרים שיאמרו עוד פעמים אין ספור, להערכתי.

בצהריים הבנות הלכו לנוח אצל טאטא מורי, (כמובן שלנוח זה לא בדיוק פועל שהלך שם חזק), בזמן שאנחנו הלכנו להקרנה של הסדרה החדשה של יובל, 'בובי ואני', וזכינו לחזות ביוני וניתאי בתחתונים עושים דברים שונים ומשונים. כשסיימנו לצחוק, חזרנו לאקשן ברחוב מזא'ה. הבאתי לבנות כוסות מים, וכשסופי לקחה את של אמה, היא אמרה:
"זה שלי! זה שלי!"
והנה פרצנו בסערה לתוך האתגרים של גיל שנתיים שממתין מעבר לפינה.

אחר כך נסענו לרמת השרון לבקר את ארז ולימור והילדים שלהם נמרוד וירדן. הקטנים שיחקו יפה ביחד. נמרוד כל הזמן הפעיל את הבנות. "אמה, נכון שאת רוצה לראות מוגלי?" "כן.", "אז בואי!" אמה ונמרוד הולכים לכיוון המדרגות. אמה עוצרת לידי. "אמא באה גם." סופי התקפלה פחות בקלות סביב הרצונות שלו, אז נמרוד הגיע אלינו, ואמר:
"אבא של סופי, סופי יכולה לבוא לראות מוגלי?"

אה, וקיבלנו במתנה בובה ענקיייייית של דורה. הריבים עליה כבר התחילו.

הקסם שלה

פילחנו מדודה אופירה שרביט קסמים של נסיכות. הבנות מטלטלות אותו באויר ואומרות "קסם! קסם!"
אמה החזיקה את השרביט וראתה מדבקה של בוטס הקוף על הספה. היא שלחה אליו את השרביט, והזיזה אותו אליה.
וכה אמרה הקוסמת הצעירה:
"אמה מביאה את בוטס בקסם שלה!"

הבוקר, כשהגענו לגן, היא ביקשה מאוריאנה שתשים מוזיקה. "איזה מוזיקה?" אוריאנה שאלה, והציעה הצעות. אמה ענתה בשלילה ל"פים פם", ל"חללית" של גזוז, ועוד כמה פייבוריטים שלה. אוריאנה הוציאה את הנשק הסודי. "רוצה חנהל'ה אופה קטנה?" אמה חשבה, ואמרה: "את רוצה? כן." אוריאנה הודתה לה על ההתחשבות בדעתה והלכה לשים את הדיסק.

יש לה לאחרונה משפטים מושלמים כאלה, ופתאום היא נשמעת מבוגרת לגמרי. "אבא אמירי לובש נעליים חדשות", או "סיימתי. אני לא רוצה לאכול יותר." או, לפני שיוצאים מהבית - "אני מוכנה!"

סופקיקי הרקדנית גם מדברת המון לאחרונה, אבל נשמעת אחרת לגמרי. היא מדברת גבוה גבוהה. כשהיא רואה בלונים היא קוראת: "בולילים! בולילים!", וכשהיא רואה ארנב, תמיד היא תנאם: "אמה התחפשה ארנבת! אבא חתולי מיאו! אמא כובע אדום..." וכו' וכו'.

שיחקנו עם מדבקות של דורה. היתה מדבקה של דורה עם ספר. אמה: "דורה מספרת סיפור." אני: "איזה סיפור היא מספרת?" סופי: "איי לאב יו!!!" (זאת לא התפרצות ספונטנית של רגש אנגלוסקסי, יש פרק שהיא מספרת סיפור בשם איי לאב יו, על שני אהובים שנפרדו.)

שב משדה הקרב

אמיר יצא מוקדם הבוקר, לעבודה. אחרי חמש דקות הוא חזר כי הוא שכח את הטלפון בבית. ברגע שהוא נכנס הבנות קמו ממקום רבצן בתרועות, ואמה קראה: "אבא חזר אלינו!!!"
כשהוא יצא שוב היא אמרה שהוא הלך לספארי ויביא גלידה.

חנה סנש

ערב יום הזיכרון. ערוץ הופ מראה מצגת תמונות של חנה סנש.
אמה: הנה אמא!
אני: זאת אמא?!
אמה: לא... (צוחקת.) זה אבא! אבא אמירי!

בצק

אנחנו משחקות ביחד בבצק. בדרך כלל אני מתבקשת להכין את דורה, תיק גב, לפעמים דינוזאורים, חתולים ועצים. סופי הביאה ברווז מפלסטיק, וביקשה שאני אכין לו "אגם!"

ויהי ערב

מעשה שהיה כך היה:

'ויהי ערב' של פניה ברגשטיין הוא אחד מספרי הילדים החביבים עלי. למי שלא מכיר, מדובר בסיפור לילי אווירתי על ילדה שהולכת לבד, מעירה את לול התרנגולות, וננזפת ע"י אביה, שרחמיו נכמרים כשהוא מבין שרק רצתה לתת להן נשיקה בכרבולת. אז נכון, דמות האב בספר חמורה משהו, ומשחררת את המשפט "חיש הביתה, ילדה לא טובה! אסור לך, אסור לך להכנס! את יודעת שאבא כועס?", אבל כל השאר כל כך יפה, וזה אחד הספרים הבודדים שאני מדקלמת בשלמות גם מתוך שינה, אז הבנות שמעו אותו מאות פעמים מהיום שנולדו.


לפני בערך חצי שנה, אמיר החליט שדי. מספיק עם הנזק הזה. אבא לא כועס, והילדה טובה מאוד, ושאם אני רוצה להמשיך ולספר את הסיפור הזה, שאמצא תחליפים הולמים. ילדה לא טובה הוחלף אחר כבוד ב'ילדה שובבה', אבל עם אבא כועס היתה בעיה. מדי פעם אמרתי אבא לועס, לפעמים אבא לא עז, ואפילו אבא קופץ.
לפני כמה ימים אמה לקחה את הספר מהמדף ועלעלה בו. התוצאות לפניכם:
http://www.youtube.com/watch?v=s8eHjs92VAg

מקסימה

http://www.youtube.com/watch?v=NCu6gf6FGlo

הלכנו היום לפארק הירקון. היה כיף. הבנות שיחקו כדורגל עם ניתאי ורצו מרחקים מטורפים. אכלנו שם פיתות עם שטויות, וחזרנו לאמבטיות. נפלו שדודות.

אחר הצהריים, כשהן הקיצו מהסייסטה, אמה התעוררה ראשונה ושמתי אותה על המיטה שלנו, ליד אמיר. הלכתי לעשות משהו כשהיא קראה לי: "אמא! חיבוקי קצת. חיבוקי קצת." באתי והתחבקנו מאוד מאוד. היא כיווצ'צ'ה לי את השיער כמו שהיא אוהבת, ואז התרחקתי קצת, והסתכלנו אחת לשניה בעיניים. אמה:"את מקסימה." אני: "את אמרת שאני מקסימה?!" אמה: "כן." אמיר: "ומה אבא?" אמה: "מקסים."

נימוסים והליכות

כשדורה סופרת עד עשר, סופי סופרת יחד איתה את כל האצבעות שלה, ולסיום היא קוראת "בראבו!" ומוחאת כפיים.

אני: "אמה, את רוצה לעזור לי לשים בגדים במייבש?"
אמה: "לא, תודה."
אני: "מי רוצה לצאת מהאמבטיה?"
סופי: "אמה."
אני: "אמה, רוצה לצאת מהאמבטיה?"
אמה: "לא, תודה."

שמחה רבה

סופי מסרבת להיפרד מ"חג פסח! חג פסח!" ודורשת שוב ושוב את הדיסק עם הלהיט שמחה רבה. היא רוקדת אותו בהתלהבות של ברסלב ממוצע ומבקשת עופעם עופעם כשנגמר. היא גם מדברת יותר בזמן האחרון. בבוקר היא נאמה נאום שלם לבובת כלב לבנה: "כלב רך חמוד לבן זנב ארוך" וכו'.. וכו'...
הן חזרו היום בשמחה וצהלה לגן, ובריקודים כמובן. סופי מיד ביקשה את שמחה רבה, אבל אוריאנה לא מצאה את הדיסק ושרנו לה במקום. אמה הלכה לעשות פאזל של סוס, וככה גיליתי שהיא יודעת להגיד "יש לו רעמה." ואז "זה זנב. טוסיק של סוס."
כשהן חזרו סופי הנהיגה משחק האכלת בובות, וכשגם אמה התייצבה לקבל כפית וצלחת בשביל דורה, היא התרחקה ואמרה לה: "דורה בואי. אוכלים משהו קטן."
אחר כך הן שיחקו ביחד: אמה ניסתה לקפל את ספת דורה כשסופי בתוכה. זה קרע אותן מצחוק כמה דקות, ונגמר בבכי, כשאמה נפלה על התחת ובכתה בעלבון:"אמא, כואאאאב".
באמבטיה סופי השקתה את דורה במים, ואמה ספרה עד 12 באנגלית (בדורה הם תמיד סופרים בתריסרים. אמריקאים כאלה), עברה מיד למנות עד שש בעברית(...שלושה, ארבעה...), מה שגרם לה כנראה להיזכר בימי השבוע, ואז היא פצחה ב:"יום ראשון, יום שני, יום שלישי, רביעי, חמישי, שישי, יום שבת", שוב ושוב ושוב ושוב.
הן ביקשו וקיבלו הקראה של הספר על הארנבונים, שכשהן אומרות את זה, נשמע בדיוק, אבל בדיוק, כמו "ערבונים." וככה, שוב ושוב: "לילה טוב ערבונים!" "ערבונים קטנים!" אמה:"מה זה פה? ערבונים!"