פעמים ראשונות

אתמול נאמרו לראשונה שני משפטים קצרצרים שיאמרו עוד פעמים אין ספור, להערכתי.

בצהריים הבנות הלכו לנוח אצל טאטא מורי, (כמובן שלנוח זה לא בדיוק פועל שהלך שם חזק), בזמן שאנחנו הלכנו להקרנה של הסדרה החדשה של יובל, 'בובי ואני', וזכינו לחזות ביוני וניתאי בתחתונים עושים דברים שונים ומשונים. כשסיימנו לצחוק, חזרנו לאקשן ברחוב מזא'ה. הבאתי לבנות כוסות מים, וכשסופי לקחה את של אמה, היא אמרה:
"זה שלי! זה שלי!"
והנה פרצנו בסערה לתוך האתגרים של גיל שנתיים שממתין מעבר לפינה.

אחר כך נסענו לרמת השרון לבקר את ארז ולימור והילדים שלהם נמרוד וירדן. הקטנים שיחקו יפה ביחד. נמרוד כל הזמן הפעיל את הבנות. "אמה, נכון שאת רוצה לראות מוגלי?" "כן.", "אז בואי!" אמה ונמרוד הולכים לכיוון המדרגות. אמה עוצרת לידי. "אמא באה גם." סופי התקפלה פחות בקלות סביב הרצונות שלו, אז נמרוד הגיע אלינו, ואמר:
"אבא של סופי, סופי יכולה לבוא לראות מוגלי?"

אה, וקיבלנו במתנה בובה ענקיייייית של דורה. הריבים עליה כבר התחילו.