שמחה רבה

סופי מסרבת להיפרד מ"חג פסח! חג פסח!" ודורשת שוב ושוב את הדיסק עם הלהיט שמחה רבה. היא רוקדת אותו בהתלהבות של ברסלב ממוצע ומבקשת עופעם עופעם כשנגמר. היא גם מדברת יותר בזמן האחרון. בבוקר היא נאמה נאום שלם לבובת כלב לבנה: "כלב רך חמוד לבן זנב ארוך" וכו'.. וכו'...
הן חזרו היום בשמחה וצהלה לגן, ובריקודים כמובן. סופי מיד ביקשה את שמחה רבה, אבל אוריאנה לא מצאה את הדיסק ושרנו לה במקום. אמה הלכה לעשות פאזל של סוס, וככה גיליתי שהיא יודעת להגיד "יש לו רעמה." ואז "זה זנב. טוסיק של סוס."
כשהן חזרו סופי הנהיגה משחק האכלת בובות, וכשגם אמה התייצבה לקבל כפית וצלחת בשביל דורה, היא התרחקה ואמרה לה: "דורה בואי. אוכלים משהו קטן."
אחר כך הן שיחקו ביחד: אמה ניסתה לקפל את ספת דורה כשסופי בתוכה. זה קרע אותן מצחוק כמה דקות, ונגמר בבכי, כשאמה נפלה על התחת ובכתה בעלבון:"אמא, כואאאאב".
באמבטיה סופי השקתה את דורה במים, ואמה ספרה עד 12 באנגלית (בדורה הם תמיד סופרים בתריסרים. אמריקאים כאלה), עברה מיד למנות עד שש בעברית(...שלושה, ארבעה...), מה שגרם לה כנראה להיזכר בימי השבוע, ואז היא פצחה ב:"יום ראשון, יום שני, יום שלישי, רביעי, חמישי, שישי, יום שבת", שוב ושוב ושוב ושוב.
הן ביקשו וקיבלו הקראה של הספר על הארנבונים, שכשהן אומרות את זה, נשמע בדיוק, אבל בדיוק, כמו "ערבונים." וככה, שוב ושוב: "לילה טוב ערבונים!" "ערבונים קטנים!" אמה:"מה זה פה? ערבונים!"