מו!!!!!!!!!!!!!!!!

לבנות יש נאמבר משותף. השיר מהקלטת "איני מיני ומו". וככה זה הולך:
אמה: איני מיני ומו!
(פאוזה. מתח. כל העיניים אל סופי.)
סופי: מוווווו!!!!!!!!!!!!!
שתיהן נשפכות מצחוק.
ואז-
אמה: נכון! את שרה כל כך יפה איני מיני מו!
(שרה)
איני מיני ומו -
(פאוזה. אין תגובה. סופי איבדה עניין.)
תגידי מו, נו! הלו!

יש לנו קקי!

סיימנו באמבטיה, הוצאתי את המים, ואמה התחילה להתאמץ. אמרתי לה - חכי חכי חכי! אני אביא את הסיר.
סופי: גם של סופי! גם של סופי!
רצתי והבאתי את הסירים. הן ישבו עליהם. אמה התאמצה והתאמצה, והופ! יצא לה קקי ראשון בסיר!
לסופי לא יצא כלום, אבל צילמנו את הקקי בטלפון ושלחנו לאבא אמירי הגאה, שישב בישיבה בנמל תל אביב עם אנשי אירועים קרחניסטיים לגבי הופעה של מיומנה ב"לילה לבן". הוא הראה להם את התמונה של הקקי בגאווה, והסביר שזה מה שעושה אבא מאושר. הוא אומר שהם היו בהלם.
אני והבנות לקחנו את הקקי הסלב לשירותים, נפרדנו ממנו והורדנו את המים. כיף גדול.

סופשבוע עמוס

מאיה וינברג, יקירתנו, התחתנה בשישי אחר הצהרים עם דורון, יקירנו, והיה מאוד כיפי ומרגש. סופי רקדה והשתוללה, ואמה היתה דבוקה לנעליים של עמית, אשתו של אבא של דורון כל האירוע.
באיזשהו שלב סופי התחילה לפלרט עם ג'יפסי, חברה של מאיה, שפלירטטה איתה בחזרה. סופי התאהבה בה קשות, ואחרי שאותה ג'יפסי הלכה לעשן עם החבר שלה, עקבתי אחרי סופי שחצתה את כל החצר הענקית והלכה ישר אליה. לא היתה ברירה. היא ישבה בידיים שלה עד שהלכנו הביתה. הקראש הראשון מאחורינו.

בלילה, בין 4 ל-6 בבוקר, הייתי עם סופי בחדר כי היה לה קשה לישון. ברקע פתאום אמה דיברה בין חלום לחלום או משהו. זה מה שהיא אמרה: " ורוד! כל הכבוד! אמה מאוד אוהבת ורוד!".

אלעד וירדן הביאו לבנות מתנה שיושבת עליהן בול - משחק שצריך להתאים בו בין החיות לתינוקות שלהן. (או במילים של סופי: הנה אמא שלך, חמודי שלי.) שיחקנו בזה. בחרנו באחת האמהות ואז התאמנו לה תינוקות.
שאלתי את אמה את איזו אמא נבחר עכשיו. "את זאתי!" היא הצביעה עלי, וחיבקה אותי.

הבוקר הבנות עשו לראשונה פיפי בסיר. בשביל התוצאה המרטיטה הזאת הן ישבו עליו במשך כמעט 40 דקות, וצפו בדורה ודייגו. היסטוריה.

ארוחת ערב.
אמה: מגרד לי, מגרד לי.
אני: מה מגרד?
אמה: עקיצה במצח.
אני: מי עקץ אותך במצח?
אמה: יתושים.
אני: מה אמרת להם?
אמה: נו נו נו יתושים.
אני: ומה הם אמרו לך?
אמה: דנדולים דנדולים! דנדולים!
אמיר הצטרף לדיון ושאל מה זה דנדולים. הסברתי לו שזאת אחת המילים שאמה המציאה. הא שאל איזו עוד מילה היא המציאה, והיא מיד אמרה: שופנד! שופנד!

נשיכה

אמה חזרה מהגן עם סימן נשיכה על היד. שאלתי אותה מי נשך אותה אבל היא סירבה לענות לי. היום שאלתי בגן. מסתבר שזה היה שיאן. הוא לא עשה את זה בכעס או משהו, אוריאנה אומרת שהוא פשוט ישב לידה, טעם אותה קצת,והיה מאוד מופתע מזה שהיא בוכה.

אתמול בערב סבתא יעל היתה אצלנו. סיפרתי לה שבבוקר אמה אמרה לי שהיא פוחדת מתהל, ושבכל בוקר כשהבנות מגיעות לגן, הלל ותהל מקדמים אותן בצעקות: אההההההההה!
אמה התערבה. "הם לא צועקים אההההה!"
אני: "אז מה הם עושים?"
אמה: "הם קוראים לנו."
אני: "מה הם אומרים?"
אמה: "אמהסופי אמהסופי!"

בנות שנתיים

בבוקר אירוע היומולדת הגדול של הבנות לא היה גן. המסיבה נקבעה לחמש אחה"צ, אחרי רדת החום הכבד. ישבנו לאכול ארוחת בוקר, ושרנו יומולדת שמח. פתאום סופי נעצרה, פרשה ידיים לצדדים, הביטה כה וכה, ואמרה: "איפה יומולדת שלי פה?!"

לפני המסיבה סבתא יעל באה כדי לסדר ולתת להן בית בובות. הבנות עטו על המתנה.
סבתא: "ומה אומרים?"
אמה: "וואו!"

היתה מסיבה מעולה, גם הלל ותהל באו, וארבעת הקטנים טחנו נקניקיות וקבבים בלי למצמץ. כשהגיעו העוגות, סופי חפנה סוכריות צבעוניות מלמעלה, וכולם היו מרוצים. בראשון עשינו מסיבה בגן. גם חני וסבתא יעל באו, והיו ריקודים מאוד מרשימים, ואבא אמירי ניגן את להיטו הידוע "דוד משה".

אחרי כל המהומה, אני ואמה שוחחנו בחדר השינה שלהן.
אני: את מי את אוהבת?
אמה: את אמא.
אני: ואת אבא?
אמה: כן.
אני: וסבתא?
אמה: כן.
אני: וסבא ראובן?
אמה: כן.
אני: וסבתא ריטה?
אמה: כן.
אני: ואת קארין?
אמה: כן.
אני: וניתאי?
אמה הביטה בי במבט חמור, הלכה לכיוון הדלת, אמרה: "כולם. את כל המשפחה שלי," ויצאה מהחדר.

הכחול הגדול

אמה ראתה בטלביזיה משהו כחול.
אמה: "בלו! נכון!"
אני: "מה בלו?"
אמה: "אומרים ככה באנגלית."

וסופי מסתובבת בכל הבית עם דורה הקטנה מהאמבטיה, מלטפת אותה, וחוזרת כמו מנטרה: "דורה קטנה שלי. חמודה שלי. אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך."

מלאי החיות הנוכחי שלנו באנגלית:
COW, HORSE, DOG, CAT, TURTLE. PIG, ELEPHANT, FOX, CAMEL, RABBIT, FROG,HIPPO, HAMSTER, CHICKEN, MONKEY, MOUSE, SNAKE, SHEEP, PORCUPINE

סילנסיו

אמה: "להדליק אור באוהל!"
אני: "אי אפשר להדליק אור באוהל. באוהל יושבים כשרוצים להסתתר מהאור ולשבת בשקט."
אמה: "שששש. בדממה."

לכבוד היומולדת המתקרב

החלטנו להוריד את הסורגים מהמיטות. זה היה אירוע חגיגי, ואמה כמעט השתגעה עד שאמיר סיים עם המיטה שלה. באמצע הוא אפילו הלך, בחוצפתו, לדבר בטלפון, והיא הלכה אחריו וקראה "אבא, אבא מתקן."
כשהוא סיים והן קיבלו אישור לעלות, ההתרגשות היתה מטורפת. שתיהן ישבו על המיטה של אמה. סופי מצאה איזה משחק עם חיות, וכמובן שהן רבו עליו.
סופי: "קוף חמודי שלי!"
אמה: "זה לא קוף שלך!"
אני: "של מי הקוף?"
אמה: "של אמה."
כשגם המיטה של סופי היתה מוכנה, היא גררה אליה כרית, נשכבה והתכסתה בשמיכה. היא היתה מאוד מרוצה.

סבא בא

סבא ראובן היה אצלנו אתמול. לפני האמבטיה הוא הרים את אמה והיא חקרה אותו מקרוב. "יש לו שיער קצר. על הראש." ואז היא החזיקה אותו בצוואר, והסתכלה בפתח החולצה שלו והכריזה: "יש לו תלתלים!"
הוא מיד אמר שמוכרחים להכניס את זה לבלוג, אז הנה.
אחר כך היא שרה לעצמה באמבטיה את "נד נד", והבית השני - 'שנינו שקולים במאזניים בין הארץ לשמיים', הלך ככה: "שנינו באוזניים, ארץ ושמיים."

שבת אצל אופירה

סופי שוחחה בטלפון.
סופי: "הלו דייגו חמודי שלי."
אני: תגידי לו מה את אוהבת לאכול!"
סופי: "אפונה PEAS!!!!"

אמה מצאה בובה של נסיכה בלונדינית, ובובה של ציפור, השכיבה את הנסיכה, ניקרה לה בפנים עם הציפור, ואמרה: "קומי, סינדרלה!" פתאום קלטתי שהיא משחזרת את הסצינה הראשונה בסרט, כשהציפורים מעירות את סינדרלה בבוקר.

הבנות הפכו לשומרות הקביים שלי. אסור לאף אחד לגעת בהם או שבכי מר פורץ, והיום, כשאמיר הביא לי אותם, אמה אמרה: "בראבו, בראבו אבא. כל הכבוד. הוא הביא לאמא את הקביים שלה. בראבו אבא."

קבלת שבת

בוקר שישי. הרגל שלי עוד לא מתפקדת אז אמיר בא לקחת את הבנות לגן. הן לא היו מעוניינות. במיוחד אמה.
אמה: אני לא רוצה.
אבא: אז אני אלך לגן לבד?
אמה: כן.
אבא: אבל יש היום קבלת שבת! אבא ילך לגן ויעשה קבלת שבת לבד?
אמה: לא!!!
אבא: אז מי עוד יהיה שם?
אמה: אוראנה, תהל, שיאן, הלל...
אבא: ואמה וסופי גם?
אמה: לא.

שטיח

אוריאנה סיפרה לאמיר שאף אחד לא שם לב לשטיח החדש שהיא שמה בחצר, חוץ מגברת אמה, כמובן. זה הלך ככה:
אמה נעמדה על השיטח ואמרה: "זה יפה, דווקא!"
אוריאנה: "מה יפה?"
אמה: "השטיח החדש!"

וסופי היום, בפעם הראשונה, עשתה משהו "רע". היא תלשה פרחים מהעציצים בחצר, וכשביקשתי שתפסיק מיד, היא חייכה והסתערה שוב על העציץ האומלל. הכנסתי אותה פנימה...

בנות בנות

אז אמה וסופי קיבלו אתמול מדודה חני שקית עם תכשיטים ישנים שלה, ומסבתא יעל צמד מטאטאים קטנים. אמיר מבקש שאח"כ לא נבכה דברי פמיניזם. בכל מקרה, המתנות התקבלו בשמחה גדולה.
בבוקר הייתי עדה לויכוח בין אמה לסופי על צורת הרבים של המילה מטאטא. -
אמה: "מטאטאים!"
סופי: "מטאטות!"
אמה: "מטאטאים!"
סופי: "מטאטות!"
אמה: "מטאטאים!"
סופי: "מטאטות!"
אני: "מטאטאים."
סופי: "מטאטאות!!!"

מאז שנשברה לי הרגל, אנחנו משחקים הרבה בחצר. יש שם כל מיני מכוניות צעצוע בגדלים שונים, שרובן נבעטו מהבית בשלב כלשהו, ועכשיו זוכות לעדנה מחודשת. זה הולך ככה - סופי לוקחת את המכונית הכי קטנה, וקוראת קריאת שבר: "איפה אמא שלך? הנה אמא שלך!" והיא מושיבה אותה לצד מכונית גדולה יותר. "אוווווו" היא קוראת, ואז שוב מפרידה ביניהן. אמה: "היא לקחה אותו! איפה אתה חמודי?" ואז סופי עושה עם האוטו ביד סיבוב ריצה מסביב לעץ, והאיחוד המרגש קורה שוב. ושוב. ושוב.

הבוקר התעוררתי משירה אדירה פלוס גיטרה בחדר של הבנות. אבא אמירי ניגן להם את לדוד משה היתה חווה. הם שרו על המון חיות, ואז -
אמיר: "לדוד משה היתה חווה, איאה איאה או, ובחווה היתה -"
סופי: "צלחת!"

זאת הפכה לבדיחה הרשמית של הבית. אתמול בערב, באמבטיה, אמה שרה לעצמה את זה על כל החפצים שצפו במים ("ובחווה היתה.. קופסה. איאה איאה או. לא... ובחווה היה... תירס! לא... וכו' וכו'")

איפה אמא שלו???

זה מה שסופי אומרת שבע מאות פעמים ביום, לא משנה מה היא מחליטה לקחת ליד שלה ולאמץ לחיקה בליווי הסאונד הכה-אמריקאי: "אוווווווו".

ו"הוא יחף! אין לו נעליים!" זה מה שיש לאמה להגיד על כל מי ש... ובכן, אין לו נעליים. כמו אקו הכלב של חני, למשל, או הסרטן של דורה, הבובות מסוג 'בובמה', וכל הכלבים והחתולים בשכונה בעצם.