בנות בנות

אז אמה וסופי קיבלו אתמול מדודה חני שקית עם תכשיטים ישנים שלה, ומסבתא יעל צמד מטאטאים קטנים. אמיר מבקש שאח"כ לא נבכה דברי פמיניזם. בכל מקרה, המתנות התקבלו בשמחה גדולה.
בבוקר הייתי עדה לויכוח בין אמה לסופי על צורת הרבים של המילה מטאטא. -
אמה: "מטאטאים!"
סופי: "מטאטות!"
אמה: "מטאטאים!"
סופי: "מטאטות!"
אמה: "מטאטאים!"
סופי: "מטאטות!"
אני: "מטאטאים."
סופי: "מטאטאות!!!"

מאז שנשברה לי הרגל, אנחנו משחקים הרבה בחצר. יש שם כל מיני מכוניות צעצוע בגדלים שונים, שרובן נבעטו מהבית בשלב כלשהו, ועכשיו זוכות לעדנה מחודשת. זה הולך ככה - סופי לוקחת את המכונית הכי קטנה, וקוראת קריאת שבר: "איפה אמא שלך? הנה אמא שלך!" והיא מושיבה אותה לצד מכונית גדולה יותר. "אוווווו" היא קוראת, ואז שוב מפרידה ביניהן. אמה: "היא לקחה אותו! איפה אתה חמודי?" ואז סופי עושה עם האוטו ביד סיבוב ריצה מסביב לעץ, והאיחוד המרגש קורה שוב. ושוב. ושוב.

הבוקר התעוררתי משירה אדירה פלוס גיטרה בחדר של הבנות. אבא אמירי ניגן להם את לדוד משה היתה חווה. הם שרו על המון חיות, ואז -
אמיר: "לדוד משה היתה חווה, איאה איאה או, ובחווה היתה -"
סופי: "צלחת!"

זאת הפכה לבדיחה הרשמית של הבית. אתמול בערב, באמבטיה, אמה שרה לעצמה את זה על כל החפצים שצפו במים ("ובחווה היתה.. קופסה. איאה איאה או. לא... ובחווה היה... תירס! לא... וכו' וכו'")