חרוזים

לאמה יצא איזה משפט מחורז, במקרה, ואני ציינתי בפניה שזה היה נהדר, החרוז שלה. אמיר ציין שאולי כדאי שאני אסביר מה זה חרוז.
אני: חרוז זה כשמילים נשמעות בסוף אותו הדבר.
אמיר: את מבינה?
אמה: כן.
סופי: כן. אני מבינה.
אמיר: אז בואו נעשה חרוז.
אני: כמו חרוז ו...תפוז.
אמיר: כמו אמה ו...
אמה: סופי!!!

ספר למבוגרים

אמה למדה מאבא שלה את אמנות המצאת השירים על המקום, והיא שרה על המנגינה של "אני בובה ושמי ימימה-מה" את כל הפעולות שהיא עושה, כמו שאמיר לימד אותה. אמה: "אמה מחבקת את יויו, והיא גם מחבקת ת'בובה, וסופי מחבקת את רינת, וכולם נוסעים באוטו הכחול." וכו' וכו' וכו'.

סופי שלפה ספר מהשידה שליד המיטה שלי. זה היה איזה ספר עיון על הפרעות פסיכיאטריות. היא ביקשה שאני אקרא לה, ואמרתי שזה לא יעניין אותה, כי זה ספר למבוגרים. היא לקחה את הספר, והלכה לחפש את אבא שצחצח שיניים במקלחת. הלכתי אחריה. היא פינתה לה מקום על מדרגה קטנה, התישבה, ופתחה את הספר. "אתם רוצים שאני אקרא לכם? אוקיי: הקפה נשפך. מה צריך לעשות? לנקות את הקפה."
וזהו, על פי סופי, עולם המבוגרים כולו על רגל אחת.

אדיפוס שמדיפוס

אמיר התחיל לקחת את הבנות לגן בבוקר. יש להם רוטינה שלמה של שירים ומשחקים לפני שיוצאים מהבית, וזה תענוג לראות. הם נוסעים באוטו הגדול, ומגיעים לכל מיני מקומות, היום אמה החליטו שהם נוסעים לגן החיות, ומשתפים את רינת ויויו, האובססיה האחרונה, בכל מה שקורה.

כשבאתי לקחת אותן מהגן, ראיתי שתלויות על הקיר המון יצירות בגואש בצבעי חום-צהוב-כתום. הם עובדים עכשיו על נושא הסתיו, אז הבנתי שזאת שלכת. בכל זאת שאלתי מה הם ציירו, ואף אחד מהילדים שישבו ואכלו פתי בר סביב השולחן לא ענה לי. תניה אמרה: "אם סופי ואמה לא יודעות, אז כנראה שעשינו משהו ממש לא בסדר." סופי מיד אמרה שהם ציירו "רק עלים כאלה."
אחר כך תניה אמרה שהיה ויכוח קל בין הבנות בבוקר:
סופי: "אבא אמירי הוא הנסיך שלי!"
אמה: "אבל אבא הוא לא הנסיך שלך, הוא הנסיך של אמא!"

אחרי ארוחת הערב, ראינו ביוטיוב את השיר דו-רה-מי מצלילי המוזיקה באיכות מז-ע-ז-עת, ובכל זאת, ג'ולי אנדריוז היא ג'ולי אנדריוז, והבנות היו מוקסמות מהשניה הראשונה.
סופי מיד קפצה ואמרה: "כמו שאבא שר לנו את השיר הזה!"
ואמה, בזיהוי אגדי ומבריק: "היא כמו מרי פופינס!"

קייטי פרי

הוידיאו של אלמו וקייטי פרי הוא אחד החביבים על הבנות. כמובן שנחשפנו אליו לאחר שהעלמה קייטי הוגלתה מססמי סטריט עקב הלבוש הלא הולם איתו הצטלמה לקטע, וזה אומר מחשוף אימתני שלא משאיר מקום רב לדמיון הרך. אני טענתי שזו סתם צביעות, ושמיס פיגי הציגה מחשוף נדיב ברבים מפרקי החבובות, אבל היום, כשאמה הודיעה לי שוב ושוב "אני רוצה להתחפש לקייטי פרי!" אני מודה שקצת התפלצתי.

בדרך הביתה הבנות שתו בקבוקון קטן של שוקו. כשהגענו הביתה סופי עוד לא סיימה.
סופי: "סיימתי!"
אני: "את בטוחה? יש פה עוד קצת."
סופי: "אז נזרוק את זה לכלבים!!!"

ספר אינטראקטיבי

קניתי לבנות שני ספרים במציאון בדיזנגוף סנטר היום: אהרון והעיפרון הסגול, וטיפ-טיפה של חורף.
סופי פתחה את טיפ טיפה של חורף, הצטמררה כולה ואמרה: "זה קר מדי הספר הזה!"
אני: "אז מה נעשה?"
סופי (מחבקת את עצמה חזק): "בררררררר!!!!!!!! נלך לחורף להביא מעיל, לא?"
היא המשיכה להעביר עמודים, והגיעה לציור בו הקיפוד, שעומד לישון את שנת החורף, מתכדרר. היא שמה אצבע על הקוצים שלו וזינקה. "איייי!!!! הוא דקר אותי עם הקוצים שלו הקיפוד הזה! אוי ואבוי!!"

שבת

ראינו סרטון באנגלית על אלמו

והסברתי שהוא עושה בועות סבון.
אמה: "הוא מפריח בועות, אמא."

קטנות מהחתונה

היום אחרנו קצת לגן

וכשנכנסנו הילדים ישבו כבר ב"מפגש בוקר" ושרו עם תניה שיר על האצבעות. אמה וסופי רצו פנימה עם התיקי-תפוח שבר וסוסו קנו להן לפני שנה ומשהו והתיישבו במעגל. מיד גלי קמה ממקומה והתקרבה אליהן, מלטפת את סופי בפנים. תניה אמרה: גלי, איזה מתוקה, את הולכת אל החברות שלך? ומיד תמר קמה גם, והתיישבה לצד אמה. ואחריה חצי מהילדים האחרים קמו גם. זה היה קורע, והסתלקתי משם מהר כדי לא להפריע עוד יותר לשעת הריכוז, שגם ככה די התבלגנה.

חיה טורפת

הלל היה אצלנו, והילדים אכלו ארוחת ערב יחד. לוקה טיילה ביניהם מתחת לשולחן.
סופי: "אממממאאאא... היא אוכלת לי את הרגליים! היא אוכלת את כל הרגליים! לא נשאר לי אפילו טיפ טיפה רגליים!"

גלי

לבנות יש חברה חדשה בגן. קוראים לה גלי, והיא בערך בגילן לפי דעתי.
כבר כמה בקרים שהיא מגיעה בהתרגשות אל הדלת כשהבנות נכנסות, ומלטפת אותן. הבוקר היא נתנה לאמה יד, ואמה אמרה לה: בואי נלך לטייל ביחד. והן הלכו לטייל ברחבי הגן. גלי רצתה לתת יד גם לסופי, אבל סופי קלטה את התחפושת של כיפה אדומה, ונעלמה להן.
תניה סיפרה לי שאתמול הן היו בפנים, שלושת הקצקעס, בזמן שכולם היו בחצר, ופטפטו במרץ. היא אמרה שהן הפכו לשלישייה ממש.

HIGH EXPECTATIONS

ציירנו והדבקנו. ציירתי את סופי, ואמה עזבה את הדף שלה ובאה לייעץ לי.
"בואי נעשה לסופי טוסיק."
אני: "טוסיק?!"
אמה: "כן. שהיא תוכל לרכב על סוס."

אגדות וסיפורים

אמה דפדפה בספר שהיא לא ממש מכירה, בשם 'הדיסה המתוקה'.
"אה! אני יודעת! הדיסה המתוקה! כשהייתי קטנה אהבתי מאוד את הסיפור הזה! ידעתי לקרוא את זה בידיים הקטנות שלי!"

וסופי, באותו הזמן, שוטטה בסלון בתוך איזה סיפור דמיוני. וניגשה אלי: "אמא! היער הגדול מפחיד!"
אני: "אז תגידי לו שאת אמיצה."
סופי: (פונה ממני ומכריזה אל היער) "אני אמיצה! וטובת-טובת לב!"

אל תתני לאור שבחלון לבלבל אותך

אני: "בוקר טוב!"
אמה: "לא בוקר טוב!"
אני: "לא?"
אמה: "לא!"
אני: "אז מה עכשיו?"
אמה: "לילה טוב. עכשיו ישנים. לילה טוב לך ולילה טוב לי."

מאוד מצחיקי

אמה שרה את שיר האייביסי האהוב, הפעם עם שינוי שהיא מאוד מאוד התלהבה ממנו.
זה הלך ככה:
Q R S T U BILLY
W X Y AND ZILLY

קרעה את עצמה מצחוק, ואז אותי.

אחר כך באמבטיה היא שרה את השיר על מספר ארבע מרח' סומסום האמריקאי. יש שם משפט שאומר:
1, 2, 3, 4
chickens that came from the shore.
אמה הרימה קלף של טיקו הסנאי מקלפי דורה שנדבקים לשפת האמבטיה ושרה:
1234
Tico that came from the shore
ואז היא גילתה שזה עובד גם עם בני השור ועם איסה האיגואנה.
לקינוח היא שרה:
1234
Dora dora dora dora
ושוב נקרעה מצחוק כאילו אין מחר.

שלגיה שבחדר

היינו במתחם התחנה. לרותי היתה יומולדת 67, והיו איתנו גם דוידי וברייני, סבתא מורי, אורי, סבא פיסקה ודון, ודבי, הרבנית הרפורמית שהוטסה לכאן במיוחד על מנת לחתן את חני ועידו בעוד שלושה ימים. הבנות עקבו בעיניים לטושות אחרי שתי כלות שהצטלמו שם עם החתנים שלהן.
ישבנו לאכול במסעדה איטלקית. סופי הסתכלה בתפריט. ברייני שאלה אותה מה היא מזמינה, פיצה או פסטה. התשובה: "רק פיצה! אבל גם פסטה."

סופי מצאה חוט אדום והחליטה לעשות מזה סרט לשיער 'כמו של שלגיה'. אינפורמציה חשובה להבנת המונולוג של אמה: בסלון יש לנו דיוידי של שלגיה בעברית, ובחדר השינה באנגלית.

אני: "את שלגיה?"
סופי: "כן. ואני שרה הלואי ש- הלואי ש-"
אמה: "אבל כשרואים שלגיה בחדר של אמא ואבא על המיטה הגדולה, אז היא לא שרה הלואי ש-!! היא שרה:
I'm wishing!!!"
אני: "אמה, את גאון."

כל הזמן פורים

כיפה אדומה

סופי לא הסכימה להוריד את תחפושת כיפה אדומה מהגן במשך שלושה ימים. אני מקווה שביום ראשון נוכל להחזיר את התחפושת (המכובסת, לאחר שספגה מרק עוף, ושאר מטעמים מהסל של כיפה אדומה ומחוצה לוֿ) בלי שהיא תשים לב.

אין יוטרו

אני: אמה, את יודעת שפעם, כשהיית קטנה, היית אצלי בתוך הבטן?
אמה: כן, אני יודעת. וגם סופי היתה איתי.
אני: כן? ומה עשיתן שם?
אמה: שיחקנו.
אני: במה שיחקתן?
אמה: במטבח קטן. והיה גם ארון. ובובות.

איקאה

אתמול הלכנו עם הבנות לחנות הענקית, ובשמה האזרחי - איקאה. ברגע האחרון קבענו עם ריטה, אופירה והילדים שיפגשו אותנו שם, מה שעיכב את היציאה בשעה והכניס אותנו לפקקים איומים. אמה וסופי לא היו מאוד סבלניות. גם לא לנאום של אמיר על מה זה סבלנות, ולמי יש כזאת. אני אמרתי שיש לי, ואמה גם, אבל כשאמיר שאל אם לסופי יש, היא אמרה שלא ובכתה שהיא רוצה להגיע כבר לחנות הענקית.
בסוף הגענו לשלט הצהוב העצום, ואמה וסופי שתיהן אמרו: תודה, אוטו!
באיקאה הבנות נהנו כמו שלא נהנו הרבה זמן. הן בדקו את כל הצעצועים, שכבו על המיטות, הסתובבו בכיסאות מסתובבים (סופי: "כמו הקרוסלה במרי פופינס!") ובישלו במטבח הקטן. אני ואמיר היינו מודאגים לגבי התגובה שלהן כשיגלו שיש בעולם עוד מאות בובות גורי וטרי כמו שלהן, אבל למזלנו זה לא היה רגע של 'להיות ג'ון מלקוביץ'', להפך. נדמה שהנוכחות המאסיבית של דברים מוכרים מהבית נתנה להן ביטחון. קנינו שני דגים שקראנו להם כספיון, והמשכנו לקומת הפיצ'יפקעס בעגלות סופרמרקט, שם אמה וסופי זימרו את האייביסי ולמדו לתת כיף, למעלה עדיף וכד'.
כשחזרנו, ואמה התכרבלה לה במיטה עם גורי, היא סיפרה לו: "היינו בחנות הענקית והיו שם המון המון גורים, ואמה אמרה - גם בבית יש לנו גורי!"
הבוקר, אחרי שסופי עמדה ליד הפרצוף של אמיר עד שהוא התעורר, אמה שמעה את הקולות מחדר השינה ובאה בריצה. היא החליטה לבשל לו משהו. "אני אבשל לך משהו, טוב?" היא אמרה ורצה בחזרה לסלון, כשליד הדלת היא נעצרה, הסתובבה אליו, ושאלה: "אתה אוהב תירס, לא?"

משחק תפקידים

וזה מה ששמעתי מהסלון כשצחצחתי שיניים הבוקר -
אמיר: "מי אכל מהדיסה שלי?"
אמה: "אמר הדוב-אבא."
אמיר: "מי אכל מהדיסה שלי?"
אמה: "אמרה הדובה-אמא סופי."
אמיר: "ומי אכל מהדיסה שלי?!"
אמה: "אמר הדובי-הקטן אמה. לא, אבל, אבל, אבל אני זהבה!"

ABC

סופי ואמה שרות את שיר האלפבית האנגלי כמו מקצועניות. חשבתי שזה שווה ציון ותיארוך.

תמלול

אמה משחקת עם בובה קטנה של שלגיה.
"את תחכי לי כאן בין הרגליים בזמן שאני אסדר את החדר. (שרה) מדיסין גו דאון, מדיסין גו דאון. (שיר סידור החדר ממרי פופינס) אני רוצה לכסות אותך בעדינות בעלי כותרת. מה פתאום!!! הגמדים הלכו לעבודה. רוצה גם ללכת לעבודה עם הגמדים? בסדר. אני אקח אותך. אוי! את רוצה לישון? כן! עכשיו לילה. אני לא הולכת. אני אמא שלך. אני רק מספרת על הגוגונים. אני נשארת פה. גו גיגי וגה הלכו לחפש בכובעים ובעצים ובהר ובטלפון. הלו הלו טלפון."
שקט.
אני: "מה, היא כבר ישנה?"
אמה: "היא כבר כיפה אדומה. לילהלילהלילהלי. יש לה שמלה אדומה ויש לה כובע ומעיל."