שלגיה שבחדר

היינו במתחם התחנה. לרותי היתה יומולדת 67, והיו איתנו גם דוידי וברייני, סבתא מורי, אורי, סבא פיסקה ודון, ודבי, הרבנית הרפורמית שהוטסה לכאן במיוחד על מנת לחתן את חני ועידו בעוד שלושה ימים. הבנות עקבו בעיניים לטושות אחרי שתי כלות שהצטלמו שם עם החתנים שלהן.
ישבנו לאכול במסעדה איטלקית. סופי הסתכלה בתפריט. ברייני שאלה אותה מה היא מזמינה, פיצה או פסטה. התשובה: "רק פיצה! אבל גם פסטה."

סופי מצאה חוט אדום והחליטה לעשות מזה סרט לשיער 'כמו של שלגיה'. אינפורמציה חשובה להבנת המונולוג של אמה: בסלון יש לנו דיוידי של שלגיה בעברית, ובחדר השינה באנגלית.

אני: "את שלגיה?"
סופי: "כן. ואני שרה הלואי ש- הלואי ש-"
אמה: "אבל כשרואים שלגיה בחדר של אמא ואבא על המיטה הגדולה, אז היא לא שרה הלואי ש-!! היא שרה:
I'm wishing!!!"
אני: "אמה, את גאון."