הכל אודות חנהל'ה

הבנות סיפרו באמבטיה, כל אחת בתורה ובהתאם לסגנונה, את הסיפור על חנהל'ה ושמלת השבת, כיאה לערב שישי. כך נשמעו שתי ההתחלות:

אמה: "היה היתה ילדה שקראו לה חנהל'ה. היא התגוררה בבית גדול אבל בכל זאת תלתה את הכביסה שלה על הירח."

סופי: "חנהל'ה היתה ילדה קטנה. היא היתה קצת מכוערת, אבל לא נורא."

קטנות

אמה שיחקה בבובות, ואז פנתה לאחת מהן ואמרה: "את ממורמרת, אניקה?"

ואחר כך, כשהיא קיוותה לצרף את אמיר למשחק אחר, שעסק במומנטיטו, היא ציוותה עליו: "אבא, תשתחרר מהמחשב!"

גזענות

היום חגגו בגן יומולדת לילד שמעולם לא פגשתי ששמו הארו.
אני: "הארו מדבר עברית?"
סופי: "לא. הוא מדבר יפנית."
אני: "אה, הוא יפני?"
סופי: "כן."
אני: "ושני ההורים שלו גם יפנים?"
סופי: "לא, הם סינים."

מסיבה

ליונתן מהגן היתה מסיבת יומולדת 3 וילדי הגן הכינו יחד כדורי שוקולד (אמה: "לא אכלנו את הכדורי שוקולד, אכלנו את הקישוטים.") שאלתי אם יונתן נהנה וסופי אמרה: "הוא היה כל כך מאושר שהוא התבייש מרוב אושר."

אמה חוזה עתידות

הדסי והבטן ההריונית הקטנה שלה בביקור מולדת, ואמה התבקשה לגעת ולהגיד אם לדעתה יש שם בן או בת. היא נגעה, התרגשה נורא ופסקה: זה בן.
נחיה ונראה.

עוד ועוד מומנטיטו

היינו במומנטיטו יומיים רצוף. אם נמשיך ככה הן ישייכו אוטומטית את חנוכה ופסח להצגה הזאת. זה כבר חנוכה שני שכולו במה. אתמול נטלי ציירה להן ציורי פנים מושקעים, חתול וליצן, שלא ירדו, והן הלכו איתם גאות לגן. היום, אחרי שקרצפתי להן את הפרצוף במגבונים המיוחדים, וגם אחרי שפשוף עצבני לא הכל ירד, היא ציירה להן משהו יותר סולידי ועשתה אותן סיניות. או אולי יפניות. אחרי ההצגה הראשונה לקחתי אותן שוב לטיול בנמל ואז ישבנו ב'לאביט' היקר להחריד. הן שתו מיץ. אמה לא כל כך שתתה את שלה, וכששאלתי אותה למה התשובה היתה מוחשית להפליא: "זה לא טעים המיץ הזה. יש לו טעם של רצפה."

על הניסים ועל הנפלאות

היינו היום אצל אופירה ודרור. רק יהלי היה, כי תום ובר טסו עם סבתא ריטה לחגוג את חנוכריסמס בברצלונה.
הבנות גילו שם מפוחית ומאוד נהנו לנגן בה. סופי אפילו הביאה אותה לשולחן האוכל. בשלב מסויים היא נורא התרגזה שאני לא ממלאת לה את הכוס עד הסוף, ואמרתי שאני אקח את הכוס אם היא לא תתנהג יפה. היא, בתגובה הרימה את המפוחית, הכריזה: "את כועסת עלי, אז אני אנגן שיר של עליזות." וניגנה.

בית תאומים

סופי שיחקה בשתי ברביות. אחת היתה בילבי והשניה המורה המעצבנת שמנסה לקחת אותה כל הזמן לבית היתומים. או במקרה שלפנינו: "אני לא רוצה לבוא לבית תאומים שלך וזהו!"
אני: "זה בית יתומים, לא בית תאומים."
סופי: "עכשיו זה בית תאומים ויש שם המון תאומים!"

אחר כך אמה סיפרה שבחנוכה לאלוהים לא היה אור אז הוא מילא את כד השמן.
אני: "מי זה אלוהים? איך הוא נראה?"
סופי: "יש לו כובע. הלכנו אליו פעם אחרי הגן ואז חזרנו לגן. ואצל האלוהים הזה צריך להיות בשקט."
אמה: "הוא היה עם תלתלים."
סופי:  "הוא לא היה חלק כמו נעמי. הוא היה מתולתל כמו אנחנו."
אני: "רגע, אתן מדברות על הפעם ההיא שהלכתם לבית כנסת? ותקעו בשופר?"
אמה: "כן. סיפרו לנו על אלוהים בבית כנסת. ושאלוהים מתפלל כל הזמן."

חג יפה כל כך

תהלוכת הלפידים של גן תניה יצאה בשירת 'סורה חושך' אדירה מכיכר ביאליק קצת אחרי חמש אחה"צ. בגן היו שירים, ריקודים, הצגה די מרשימה של כמה הורים אמיצים, סופגניות ולביבות.
אחרי כל זה סבא ודליה באו לביקור ועשינו עוד הדלקת נרות, הפעם עם סביבונים מזמרים ומאירים.

window shopping

הבנות מאוד אוהבות את חנויות הוינטג' הפזורות בגאולה. את החנות 'ואניטי' של אורנה, שהיא תאומה בעצמה, הן אוהבות במיוחד, ובבוקר, לפני שהיא נפתחת, הן עושות שופינג מנטלי. הבוקר הוצגה בחלון שמלה מוזהבת מרשימה במיוחד.
אמה: "תראו איזו שמלה יפה! כשאני אהיה גדולה אז אני רוצה את השמלה הזאת, וגם את השרשרת הזא, וגם את הנעליים האלה."
סופי: "אני גם רוצה את השמלה הזאת כשאני אהיה גדולה!"
אמה: "לא! אני אמרתי!"
אני: "על מה אתן רבות? שתיכן קטנות מדי בשביל זה."
סופי: "כשנהיה גדולות אז כל פעם נחליף בבגדים!"
אמה: "לא! יש רק אחת כזאת."
סופי: "בואי תראי, אמה, מצאתי לך שמלה סגולה יפהפיה!"

הדרך אל האושר

מומנטיטו חזר, כי חנוכה. הלכנו לראות את ההופעה הרשמית הראשונה בבית מיומנה. היה כיף, נטלי איפרה את הבנות, היתה הדלקת נר ראשון עם סופגניות, והן נורא נהנו מההופעה ולא הפסיקו לפרשן אותה ולהצביע על שינויים קטנים שהן מצאו. בקטע האחרון, אחרי שהמדען והיצורים הופכים לחברים טובים ורוקדים יחד, סופי הסבירה לי: "זה הקטע האחרון של ההצגה, כי באושר היא נגמרת."

המכבים

אני: "את יודעת איך קראו למנהיג של המכבים?"
אמה: "יהודה המכבי. והיתה גם את האישה שלו."
אני: "באמת? מי זאת?"
אמה: "רבקה המכבית. והיה גם את קופיקו המכבי, שזה קוף שהולך על שתים."

סוס

סופי: "אמא, את צריכה לקנות לי בובה של סוס."
אמה: "יש לנו כבר סוס עם מקל, את נורמלית?!"

קרייזי

אמה (אניקה) לסופי (בילבי): "פיפי, אר יו קרייזי?!"

הקרב על הקרמבו

היום קניתי לבנות שני קרמבואים, קילפתי והגשתי. קלאסיקה התרחשה: אמה מיד התחילה לאכול את העוגיה, וסופי נתנה לו ביס בראש.

שיר מלחמתי לחנוכה

באדיבות גן תניה. נקרענו מצחוק, אני, סבתא מורי וסבא פיסקה, כשהן שרו על 'האמונה אשר בלב יד ביד נשלב.'

לחי מבריקה

ששש.

סגאפו

סופי: "היה היום שיעור עם דוריתי והיא סיפרה לנו על היוונים והמכבים."
אני: "באמת? והם אמרו סגאפו, היוונים?" (סגאפו - אני אוהב אותך ביוונית.)
אמה: "לא... הם לא אמרו סגאפו כי הם היו רשעים. והיה להם מלך שקראו לו אנטיוכוס. זה שם מצחיק."
סופי: "הם היו רשעים אז הם אמרו סגאפו בדיבור רשע."

כנות

תניה סיפרה לי שסופי העליבה את אמה בגן. אמה באה לשבת לידה וסופי אמרה שהיא לא רוצה שהיא תשב שם.
אני: "סופי, למה לא הסכמת לאמה לשבת לידך? זה לא יפה."
סופי: "אני תמיד אוהבת אותה, אבל לפעמים אני לא רוצה לשבת לידה."
אבוי.

שיעור איפור

אתמול, בדרך מהגן, כשעברנו ליד חנות כלי הכתיבה והצעצועים באלנבי סופי פצחה בסצינה קורעת לב שהיא חייבת, פשוט חייבת שאני אקנה לה את פינת האיפור לילדים, עם מראה וכיסא, שבחלון הראווה. הסברתי לה שזה צעצוע ממש מטופש, שהיה להן כזה וזרקנו אותו, ושבבית יש לי מראת איפור אמיתית עם אור. לתדהמתי היא השתכנעה. חזרנו, הבאתי את המראה, הוצאתי את צבעי הפנים שלהן מפורים, והן יצאו לעבודה ולמלאכה, והיו באקסטזה מעצמן. סופי לא הפסיקה להגיד לבבואתה כמה היא יפה, ושאלה אותי שוב ושוב: "אני מהממת?" "אני מדהימה?" הן התחבקו, עשו פרצופים ורקדו יחד. היה קורע.

הבוקר הן יצאו עם בננות ומטריה (אמה, לכל מי שאמר לה שאין גשם היום: "זה מטריה נגד השמש, כדי שאני לא אזיע.") ושרו להן שירים על שתי ילדות ומטריה אחת להנאת העוברים והשבים. כשפגשנו את תניה מחוץ לגן, אמה אמרה לה: "את יודעת למה היום זה יום קצרצר? כי יום שישי כמובן!"

אור ואהבה

כשהערתי את הבנות בבוקר סיפרתי להן שאני חולה. הן הפתיעו אותי. מיד כיוונו לעברי את כפות הידיים שלהן, פתוחות, ואמרו: "אור ואהבה! אור ואהבה! אור ואהבה!"
די בטוחה שזה הגיע מהגן. זה נשמע בדיוק כמו תניה. בכל מקרה, סופי היתה די מתוסכלת מכך שאין ללחש הקסם שלה תוצאות מיידיות.

לא בת 16

היינו היום בדיזנגוף סנטר, רכשנו בובות בחנות הכל בדולר, והבנות יצאו לשחק בכל המתקנים האוטומטיים הפזורים בשני הבניינים. כשהן ישבו על הסירה הממונעת שליד מקדונלדס הן שיחקו בבילבי שמפליגה על הסירה של אביה רב החובל, והצטרפה אליהן ילדה בת שנתיים בשם דניאלה שבמקרה המקרים גם היא חובבת בילבי ואפילו מכירה את הסרט. אמא של דניאלה שוחחה עם אמה שיחה ערה, ואמה הרצתה לה ברהיטות אופיינית על בילבי, רב החובל וטומי ואניקה. האמא התרשמה ממנה עמוקות.
אמא של דניאלה: "תגידי לי, בת כמה את?"
אמה: "שלושים."

בזבל

צבענו היום את חנוכיית הגבס שהכנו אתמול, ולכבוד זה יצרתי לבנות בגדי עבודה משקיות זבל. מאיה וינברג הגיעה כשסיימנו ועברנו להכין עוד עוגיות טחינה. הבנות מאוד אהבו את בגדי העבודה השחורים והמבריקים וביקשו להישאר איתם גם לעוגיות ולארוחת הערב. כשהגיע זמן האמבטיה סופי הבינה שאין ברירה אלא להתפשט, אבל אז אמרה: "אבל אין בזה ריץ'-רץ' אז אפשר לישון עם זה, נכון???"

(אמה עם כובע המנתחים שסבא ראובן נתן לה, אותו חבשה גם לגן.)

לפני השינה הן סיימו לראות את הסרט על בילבי, וכשבילבי נפרדת מטומי ואניקה, והילדים בוכים, גם לסופי זלגו דמעות והיא היתה נורא מודאגת. איזה מזל שבילבי החליטה להשאר בסוף.

שלוש וחצי

הבנות היום בנות שלוש וחצי בדיוק, שזה נחמד לגמרי.

אחרי הגן נסענו לסבתא מורי. אני הלכתי לבקר בדירה החדשה והמדהימה של ניתאי וטליה והבנות נשארו עם סבתא. הן מצאו שם שלל מטבעות שניתאי וטליה השאירו, והפכו אותם למטבעות הזהב של בילבי. סופי כבר היתה לבושה מהבוקר כבילבי ואני חושבת שאמה שיחקה את אניקה. סבתא מורי הביאה עט ודף ורשמה במדוייק את מה שדובר שם סביב המטבעות.

סופי: "את יודעת של מי האוצר הזה?"
אמה: "חמודל'ה, זה שלנו!"
סופי: "נכון! זה שלי ושלי!"

סופי: "הם לקחו לי את האוצר! אני צריכה לגנוב אותו מהם."
אמה: "את יודעת מי גנבו לך? זה בלום ודונדר קרלסון."
סופי: "נכון. זה איום ונורא. אני אראה להם מה זה."

והנה בלום ודונדר קרלסון עם בילבי ואמה

אמה: "אני אקנה את יום רביעי, חמישי, ואת יום שבת."
(סופרת את המטבעות)
"כן. זה מספיק כסף לקנות את זה."

לשאלתי: שבת עולה חמישים, שלישי ארבעים ורביעי שלושים. טוב לדעת.
והרי מספר תמונות סופ"ש:

סופי נהנית מהחומוס האורגני "הברזייה" ברחוב גאולה

אמה על הספה של סבתא ריטה

האחיות בלוז

povresita

לאמה כאבה הבטן. היא הלכה לשירותים בפעם השלישית ברבע שעה, ואמרה לי: "תעשי לי תה כי אני מסכנונה שלך."

והבוקר הן צפו בסרט הישן על בילבי עם דיבוב באנגלית לשפתיהם הנעות של ילדים שוודים משנות השישים. מאחר שהן יודעות את כל מה שקורה בסיפור, עד הפרטים הקטנים ביותר, זה היה ממש כיף ולא הייתי צריכה לתרגם כלום.

סופי לומדת

ספרותית

קראתי לבנות פרק אהוב במיוחד מתוך בילבי שכבר סיימנו. סופי מתה על הקטע שבילבי לובשת כותונת ומתחפשת לרוח רפאים. יש לי דלקת עיניים אז הייתי עם משקפיים, והם לא היו נקיים במיוחד אז הפסקתי לרגע את הסיפור כדי לנסות לשפר את המצב. סופי אמרה: "את מנקה את משקפייך בקצה בגדך, נכון?"
ולפני זה היא הסתובבה בבית עם מטאטא והיתה הרבה פחות ספרותית. "אוי שיט! יש פה לכלוך בביתנו!"

אמה הודיעה היום שהיא נסיכה מספרד, ושיש לה נסיך. "הנסיך שלי הוא ספרדי והוא אומר לי טה אמו וגם אני אומרת לו טה אמו כי אני גם אוהבת אותו. וקוראים לו אמיר!!!" ואז הפרינססה הלכה לאמת את העניין עם הנסיך הספרדי שלה.

חורף חם

דרמה קווין

בדרך לגן אמה שוב הריצה את לוקה עם 'הויסה' ו'דיו', רק שהיום היא קראה לה 'דרמה.'
אמה: "הויסה, דרמה! קדימה, דרמה!"
אני: "מה, החלפת לה את השם?"
אמה: "כן."
אני: "למה קראת לה דרמה?"
אמה: "כי היא כל הזמן עושה דרמות."
אני: "גדול."
לוקה נעצרת לרחרח חתיכת לחם ואמה מושכת אותה.
אמה: "מספיק עם הדרמות האלה!"

חזרת

הבנות חזרו מעוד שיעור בלט עם סבתא מורי שסיפרה להן שכשניתאי נולד אני הייתי בת ארבע והגעתי לבית היולדות עם אבא שלי, עם לחיים נפוחות מחזרת. הסיפור הזה ריתק אותן, והן היו נורא מודאגות ורצו לוודא שזה עבר לי. כשסבתא הלכה אמה נתנה לה חיבוק, נשיקה, לחיצת יד, ואמרה: "תודה על הסיפור על החזרת."

אחר כך הן קיבלו את מה שנשאר בשקית סוכריות הגומי שלהן מקניון הזהב. היו שם שלוש סוכריות: שני דובוני גומי ותות אחד. סופי דחסה הכל לפה מהר ואז התחננה בפני אמה שתתן לה משלה.
סופי: "תני לי דובון אחד. אני ממש רוצה דובון."
אמה: "לא, חמודה שלי."
אני: "מה קרה לדובונים שלך?"
סופי: "אכלתי אותם."
אני: "נכון מאוד. אז אין."
סופי: "אבל אני ממש רוצה עוד דובונים."
אמה: "אין עוד דובונים. יש בקניון הזהב."

טומורו

קניתי תיק שלא בנוכחות הבנות. כשאמה חלפה על פניו בדרכה מהשירותים לסלון שאלתי מה היא חושבת עליו.
אני: "אמה, מה דעתך על התיק החדש שלי?"
אמה: "יפה. אני בדיוק התעניינתי בו בדרכי לכאן."

והנה היא שרה חתיכה מ'טומורו' מתוך הסרט אנני.

והנה סופי, לשם האיזון והצחוקים, בתמונת פלאש קרבית מהבוקר:

מודעות עצמית

סבתא ריטה הביאה לבנות במתנה גם שני יו-יואים שלא היה לנו כל-כך מושג מה עושים איתם. הבנות הלכו איתם הבוקר לאמיר, שעוד היה במיטה, ובדקו אולי הוא יודע להפעיל את הדבר המוזר הזה. הוא מיד הפליא בביצועים של יו-יואן צמרת, והן התרשמו לעומק וגררו אותו עד האמבטיה, שיראה לי. ואמה סיכמה: "כיף לך שאתה משתף פעולה עם היו-יו!"

לקחנו את לוקה לגן, ובהשפעת בילבי ואיזה אלטע-זעכן שעבר בדרך, לוקה הפכה לסוס בידיה של אמה הרוכב שרצה איתה וצעקה לה: "דיו!!! דיו!!! הויסה!!! הויסה!!!" אחרי כמה זמן לוקה נעצרה. אמה הביטה בה בעצב ואמרה: "נגמר לה ההויסה."
אני התפקעתי מצחוק, והיא הצטהלה. "תרשמי את זה בבלוג!"

לאקי מי

אמה, לפני השינה: "אמא, חיבוק." (מתחבקות. אמה מחזיקה לי את הפרצוף.) "אמא?"
אני: "מה?"
אמה: "את חמודה, ואת אוהבת אותי ואני אוהבת אותך ואת מספרת לי סיפורים ואת הכי נהדרת."

כשרון

הבנות לבשו תחתונים וגרביונים חדשים שקיבלו מסבתא ריטה אתמול.
אמה: "תראי! זה מתאים לי בדיוק!"
אני: "סבתא ריטה יודעת לקנות."
אמה: "נכון. בשקלים היא יודעת לקנות."

והנה כמה תמונות חמודות מיומולדת 60 לסבא: (על הצילומים היפים אחראית טלינקה דור. תודה יפתי.)

סטקטו לגטו

נסענו היום אחה"צ עם הבנות וריטה לקניון הזהב, שזה קניון ראשל"צי עצום שיש בו קומה עם כל מיני משחקים לילדים. בדרך חזרה שמענו את 'הטיול לארץ התווים', והשיר על סטקטו ולגטו מאוד העסיק את סופי. היא אמרה שלגטו זה כמו שהמכוניות נוסעות, וכשהן עוצרות ברמזור אז זה סטקטו.

בינתיים אמה שרה נורא יפה עם המוזיקה.
אני: "מושמוש?"
אמה: "מה?"
אני: "אני אוהבת אותך."
אמה: "אני יודעת את זה."

כשחזרנו הביתה נתנו ללוקה לאכול פחית של בשר שמנוני. היא היתה מאושרת והבנות היו מרותקות, ורצו לספר לאמיר.
סופי: "נתנו ללוקה את האוכל של הכלבים!"
אמה: (מעקמת את האף ומנופפת ביד) "אבל הוא היה מסריח ברמות."

big shoes to fill

מושמוש לא התייאשה, הלכה ונפלה והלכה ונפלה, עד אבא ובחזרה.