אתמול, בדרך מהגן, כשעברנו ליד חנות כלי הכתיבה והצעצועים באלנבי סופי פצחה בסצינה קורעת לב שהיא חייבת, פשוט חייבת שאני אקנה לה את פינת האיפור לילדים, עם מראה וכיסא, שבחלון הראווה. הסברתי לה שזה צעצוע ממש מטופש, שהיה להן כזה וזרקנו אותו, ושבבית יש לי מראת איפור אמיתית עם אור. לתדהמתי היא השתכנעה. חזרנו, הבאתי את המראה, הוצאתי את צבעי הפנים שלהן מפורים, והן יצאו לעבודה ולמלאכה, והיו באקסטזה מעצמן. סופי לא הפסיקה להגיד לבבואתה כמה היא יפה, ושאלה אותי שוב ושוב: "אני מהממת?" "אני מדהימה?" הן התחבקו, עשו פרצופים ורקדו יחד. היה קורע.
הבוקר הן יצאו עם בננות ומטריה (אמה, לכל מי שאמר לה שאין גשם היום: "זה מטריה נגד השמש, כדי שאני לא אזיע.") ושרו להן שירים על שתי ילדות ומטריה אחת להנאת העוברים והשבים. כשפגשנו את תניה מחוץ לגן, אמה אמרה לה: "את יודעת למה היום זה יום קצרצר? כי יום שישי כמובן!"
חכו לסוסו, הוא צריך שיציירו לו מוסטש!!
השבמחקהוהוהו, חכו חכו.
השבמחק