חזרת

הבנות חזרו מעוד שיעור בלט עם סבתא מורי שסיפרה להן שכשניתאי נולד אני הייתי בת ארבע והגעתי לבית היולדות עם אבא שלי, עם לחיים נפוחות מחזרת. הסיפור הזה ריתק אותן, והן היו נורא מודאגות ורצו לוודא שזה עבר לי. כשסבתא הלכה אמה נתנה לה חיבוק, נשיקה, לחיצת יד, ואמרה: "תודה על הסיפור על החזרת."

אחר כך הן קיבלו את מה שנשאר בשקית סוכריות הגומי שלהן מקניון הזהב. היו שם שלוש סוכריות: שני דובוני גומי ותות אחד. סופי דחסה הכל לפה מהר ואז התחננה בפני אמה שתתן לה משלה.
סופי: "תני לי דובון אחד. אני ממש רוצה דובון."
אמה: "לא, חמודה שלי."
אני: "מה קרה לדובונים שלך?"
סופי: "אכלתי אותם."
אני: "נכון מאוד. אז אין."
סופי: "אבל אני ממש רוצה עוד דובונים."
אמה: "אין עוד דובונים. יש בקניון הזהב."