למטרות פרומו של מומנטיטו שיחזור בחנוכה, קובצו כל הילדים-של לסדנת מיומנה עם ויקי. הבנות הגיעו בהתרגשות עצומה, ובזבזו את רוב הפירואטים שלהן בזמן שבו חיכינו שכולם יגיעו. כשהתחיל העניין הן שיתפו פעולה יפה למשך עשר דקות בערך, אז סופי החליטה שלא כיף לה ובאה לשבת עלי. אמה החזיקה עוד איזה רבע שעה עד שגם לה נמאס. בסוף היה ריקוד חופשי. אמה רצתה להשתלב, אבל רקדו שם בעיקר בנים בועטים, וכשהיא נכנסה למרכז העניינים הבת של ארז, ירדן, נתקלה בה, והיא בכתה בכי קורע לב. המאפין בננה שג'רי הכינה הרגיע את העניינים, וכשיצאנו להזמין מונית, פגשנו את דליה, ואז גם את רועי ונועה, והיא הסבירה לכולם ש"לא היה לי כיף כי ירדן דחפה אותי וזה לא כיף לי שדוחפים אותי. זה היה מאוד מעצבן." בדרך הביתה סופי אמרה ש"אני מה-זה לא נהניתי."
עכשיו כששאלתי שתיהן אמרו שהיה כיף.
כשיצאנו מהגן הן סיפרו שאחרי החתונה שהיתה היום, בה כל ילדי הגן מצאו להם חתנים וכלות (והבנות נשארו עם עידודו ויהלי, כמו בתכנון המקורי), וכל הכלות היו עם הינומות, והחתנים שברו כוסות, והילדים התנשקו, כולם אפו עוגיות.
סופי: "ואז הן הפכו לפחם."
אמה: "זה לא נכון, הן לא הפכו לפחם, חמודה שלי."
עכשיו כששאלתי שתיהן אמרו שהיה כיף.
סופי: "ואז הן הפכו לפחם."
אמה: "זה לא נכון, הן לא הפכו לפחם, חמודה שלי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה