דוגית שטה

הבנות שטו היו בפעם הראשונה בחייהן, בצעד ספונטני וממש לא מתוכנן של שעמום אחר צהרי יום שישי, בסירת פדלים בצורת מכונית מירוץ אדומה בירקון. הן נהנו נורא והתרגשו לעבור תחת הגשר, לנופף לשלום לצופי הים שלמדו להרים תורן ולהטיל עוגן, ולהצביע על עורבים.

אבא וסופי מפדלים

אמא ואמה מצטנפות

החובלות

בצהריים הן חזרו מיום ההולדת של הלל, שהיה בן שלוש, וחן הכינה עבורו פעילות בובות גרב מקסימה סביב סיפור שהיא כתבה על הגרביים הבודדים שהולכים ועושים מסיבה. כל ילד הכין בובת גרב עם אף, עיניים ושיער. הבנות כל כך נקשרו לבובות שלהן עד שהן אכלו איתן ארוחת צהריים ואפילו קיוו לעשות איתן אמבטיה.
אני: "לא, אי אפשר להכניס אותן לאמבטיה. הן יהרסו."
אמה: "נכון. כי הן לא עשויות מפלסטיק. הן מבד."
אני: "נכון."
אמה: "אז אולי נאכל ארוחת ערב באמבטיה?"
אני: "מה? מה בדיוק את רוצה לאכול באמבטיה?"
אמה: "פיצה."
אני: "אי אפשר. כי היא תירטב."
אמה:"אז אולי תירס אפשר?"
אני: "למה תירס?!"
סופי: "כי תירס זה ירק!"
אמה: "נכון! ויש בו מים!"
סופי: "אז אפשר להרטיב אותו."
אמה: "נכון, סופי!"
אני: "?!?!?!"

אמה עם הבובה "ציפ האפס" (מ'הורטון')  וסופי עם "היפהפיה הנרדמת".