גן חדש

הבנות התקבלו, לשמחתנו, לאשכול הגנים, ויתחילו שם, בכיתות גן מקבילות, בסוף אוגוסט. סבתא מורי שאלה אותן היום אם הן ראו כבר את הגן החדש.
סופי: "זה אסור, כי אם רואים משהו חדש אז הוא נהיה מיד ישן."
יש בזה משהו.

פציפיות

חזרנו אתמול מאירוע של עיריית ת"א והתזמורת הקאמרית, קונצרט לילדים בגן העצמאות. הבנות מאוד התרשמו מלהקת הענבלים, חבורה מצחיקה של נגני פעמונים עם כפפות לבנות, כל אחד עם שני פעמונים ביד. היתה שם גם שחקנית ששרה ורקדה והיו לה נעלי בלט.
אמה: "היו לה נעלי בלט רגילות כאלה, פחות פציפיות, שאי אפשר לעמוד איתן על האצבעות."

צבעים

על פי הבנות, לכל צבע יש מצברוח.
סופי: "אדום זה כשכועסים. כחול זה כשעצובים או שותים מים."
אמה: "צהוב זה אומר ששמחים או שאוכלים ביצה קשה."
סופי: "ורוד זה אומר שמסמיקים, ירוק זה אומר שמסמיקים עם איפור ירוק ואז המסמיקות עוברת בין האיפור."

טלפון שבור

אני: "אתן באות לעזור לי לבשל? אני לוקחת סיר..."
אמה: "אני לא רוצה חציר! מה זה חציר?"
אני: :"לא חציר, לוקחת-סיר."
סופי: "אנחנו לא אוהבות חציל!"

כשבאתי לאסוף אותן מהגן אמה סיפרה לי שהן נפרדו היום, סופי הלכה לטיול בגן הכובשים ואמה רצתה להשאר. אמה אמרה שהיא קצת בכתה אבל אז היא התגברה.
סופי: "אני הייתי חייבת להפרד ממנה כי כשנדבקים לאנשים יותר מדי אז הם נהיים חולים, נכון?"

גיבורה גדולה, בהמשך הדרך אמה רצה קדימה ולא הסכימה לחכות לה, והיא בכתה נורא. כשהן שבו להתאחד סופי חיבקה אותה בכל הכח.

אמה, שבזמן שסופי השתוללה בגן הכובשים בילתה עם ילדים אחרים, סיפרה על שיחה שהיתה לה עם עידו. לקראת סוף נושאי השיחה שנסקרו היא אמרה: "ואז אמרתי לו שכשבנות שמנות זה אומר שהן בהריון, ואז דיברנו על מוצרי חלב שאני אוהבת."

נינג'ה

אני: "מה נקנה לרומי ליומולדת? מה היא אוהבת?"
אמה: "נינג'ות. הנה, אני מציירת לה נינג'ה."
סופי: "את יודעת איך נראית נינג'ה? כל הגוף שחור, וסרט על הפרצוף."
אמה: "אבל אני רציתי שהיא תהיה יפה, אז ציירתי אותה צבעונית."

פרח נתתי לרותי

סופי: "את יודעת למה אני אוהבת את יום שישי? כי אנחנו מלא נפגשות איתך."

אמה מצאה פרח בככר ביאליק, וסופי נורא רצתה אותו לעצמה. כשנשבר לה מזה, אמה פנתה אליה ברצינות והטעימה: "סופי, אנא חדלי לבקש את הפרח."

לפני השינה אמה הפתיעה אותי והכינה לי עוגת ברבי.

לאבא שלי יש סולם

היום היה מופע הסיום המפואר של חוג המחול. הבנות רקדו ריקוד לשיר 'מקהלה עליזה' וגם יתר בנות המחול, הגדולות יותר, הדגימו ביצועים. הבנות נהנו מאוד, וגם סבתא, ברייני ואמיר באו לראות. אמיר חזר לעבודה ואנחנו הלכנו משם, מרוצות ונרגשות, עם ברייני, הביתה.
הכנתי להן ארוחת ערב בצ'יק צ'ק. חביתה, אפונה, סלט וחומוס.
ברייני: "אמא מבשלת ממש מצויין, נכון?"
אמה: "אבל את יודעת מי ממש מבשל הכי מצויין בבית שלנו? אבא."
אני: "זה נכון."
אמה: "והוא גם הכי מצחיק. והוא גם קצת חכם."
ברייני: "הוא מאוד חכם."
אמה: " לא מאוד, ככה ככה."
אני: "הוא אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי בחיים שלי."
אמה: "לא. הוא ככה ככה. אולי כשהוא יחזור אז נבדוק את זה."
אני: "איך נבדוק?"
סופי: "פשוט נקשיב לו. לחכמות שלו." (chachamoot)

לפני ההופעה עם נטעלי, המורה המקסימה שלהן

ואני רוצה לפנות פה רגע לילדה מתוקה במיוחד בשם שירה שהיה לנו המזל לפגוש היום, ומסתבר שהיא קוראת את הבלוג הזה ויודעת הכל על הבנות - שירה, היה לכולנו מאוד מרגש לפגוש אותך. אולי בפעם הבאה כולנו נתרגש ונתבייש פחות!

איזה ים? ים המלח. איזה מלח? מלח בישול.

אחר הצהריים עשינו בריכה בחצר עם בגדי הים החדשים שהן קיבלו מברייני.
אמה לא הסתפקה במים רגילים "אני שופכת הרבה מלח והופכת את זה לים המלח. הנה, אני צפה. נכנס לי מלח לעין וזה קצת שורף לי!!! עכשיו אני הופכת את זה לים המלח גס."

אורגני

נשארו מלא פירות מהיומולדת וכל יום אני מכינה לבנות קרטיב פירות אחר.
אני: "היום שמתי ענבים, אבטיח, דובדבנים ומיץ תפוזים."
סופי: "אורגני, נכון? אני מרגישה טעם אורגני."

וכשהכנו ארוחת ערב וגיליתי בין המלפפונים מלפפון אחד קטן שצימח פלומה לבנה, בעוד שאני התחלחלתי, סופי אמרה: "יו... איזה חמוד! הוא כמו סבא פיסקה!"

מסיבת חצר

אמש הגיעו החגיגות לשיאן ולעיצומן במסיבת חצר סואנת ומלאת אקשן. בחמש התאספו כל המוזמנים, משפחה וכמה חברים טובים של הבנות, ומילאו את החצר. אמיר והבנות הכינו 4 ק"ג בצק, שבזמן הכנתו בגיגית הכביסה הכחולה, נשפכה שקית קמח אחת והפכה את לוקה ללבקנית.
בעמדת הכנת הפיצות כל הילדים והמבוגרים עבדו יחד בקדחתנות והכינו לעצמם פיצות מדהימות. אמיר ישב ליד תנור הפיצות שבחצר ולצידו עמדה עם רסק עגבניות, זיתים, פטריות, זעתר, סומק, בזיליקום, שמן זית, סלמי והמון גבינה. לבסוף הכל התחסל. הבנות היו מאושרות עד הגג, ושיחקו עם החברים המתוקים שהביאו מתנות באמת מקסימות. לקראת האמצע הן חזרו שוב על ההופעה מהגן מול קהל שונה, רק שהפעם גלי אהובתן עמדה ביניהן והן החזיקו לה ידיים, והלל ויואב השתוללו בריקודים. מתיה, האורח האיטלקי, הכין חיות, פרחים, חרבות ואפילו זוג אופנים מדהימים מבלונים מיוחדים, ואז הגיעה עוגת רפונזל מטורפת, עם שתי קומות, מגדל וצמה ארוכה ארוכה שטליה הגתה והכינה. הילדים היו בשוק. מהעוגה לא נשאר פירור. חסל סדר יומולדת. אני חושבת שמיצינו אותו עד תום.

רוקי

מסיבת הגן של הבנות היתה הצלחה מסחררת. תניה הכינה במה עם אפיריון אדום, הבאו את המיקרופונים, ובליווי אבא וניתקה הן דפקו מופע של פעם בחיים. אחר כך היתה עוגת שלגיה ושבעת הגמדים שנטרפה בשמחה, והילדים שיחקו בחצר עם דליים קטנים עם כף ומגרפה מיניאטוריים שקניתי כהפתעה. היה מאוד מרגש, גם טליה, סבתא מורי וראובן היו ונהנו נורא.

אחרי הצהרים צעדנו לסבתא, והלכנו לבקר את טליה וניתאי, שצירפו לחייהם גור חתולים מתוק בשם רוקי. אחר כך היתה ארוחת ערב אצל סבתא, שנתנה להן את מתנת יום ההולדת שלהן - בית פלסטיק אמיתי לחצר. מי שהרכיב אותו היה מתיה, האורח האיטלקי שגר אצל סבתא, והבנות לא הצליחו לגייס מספיק חומר אנטי-ביישני כדי לדבר איתו או להודות לו.
אני: "אחר כך תהיו יותר נחמדות אל מתיה?"
סופי: "פשוט אנחנו שומרות את הנחמדות שלנו כי היא נגמרת. היום נשארה לנו רק טיפה קטנה של נחמדות."
אמה: "מחר נלך לחנות הנחמדות ונקנה שם נחמדות שעולה המון שקל."
סופי: "איזה שש דולר."

לכבוד המסיבה הן לבשו עוד צמד שמלות מהממות משוק בצלאל ואמה התפעלה מכך שהשמלה יכולה לשמש אותה כדורותי, אליסה ואפילו וונדי. "מישהו שעשה את השמלה רצה שאני אהיה מאושרת מכל הסיפורים שאני מערבבת בראש!"

ברוטשילד תלו יריעות גדולות עם הדפסים של שירי ילדים. אחד מהם היה שיר שלא הכרתי, עם ציור של כלב.
סופי: "מה זה?"
אני: "אני לא יודעת."
סופי: "כנראה שהכלבים מבינים במה מדובר. הם נובחים את האותיות."

ואחרון חביב, אמה, שציירה לעצמה, הכריזה: "אני מציירת חילזון. זה חילזון אורגני."

התמונות באדיבות טליוש.

כאב בטן

לאמה היה כאב בטן בבוקר והיא הלכה לשירותים כשהיא סיימה היא התלוננה: "אבל עדיין כואבת לי הבטן!"
אני: "אולי יש לך עוד קקי."
אמה: "לא, אני חושבת שיש לי לידה."

והנה מתנה קטנה שעשיתי לבנות אתמול. הן ניצלו אותה לא רע והיו נסיכות מזמרות לתפארת.

 

4

אמה וסופי הגיעו לגיל 4 ועל כך מגיע להן לא מעט. בתוכנית האומנותית להמשך השבוע מתוכננות מסיבת גן ומסיבת חצר, אבל הרגשנו צורך גם לציין את האירוע ביום עצמו. בבוקר התעוררנו לפניהן ונכנסנו לחדר שלהן במחרוזת שירי יומולדת עם היוקללה, עד שהן התעוררו. הן קמו, עצמנו להן את העיניים והובלנו אותן לסלון, שם כיסינו את השולחן במפה והנחנו עליו את בית הבובות החדש שהרכבנו עבורן עד אמצע הלילה, ושתי שמלות חדשות שהן לבשו מיד והיו מאושרות עד הגג. אחרי הגן צעדנו לתחתית, שם חיכו להן טליה, סמדר ועוד מלצריות עם בלונים ואיחולים. סבא ודליה גם הגיעו והביאו להן שתי בובות ממש שוות ומושקעות, כמו של פעם, שלבושות ככלות.

בדרך לתחתית פגשנו את רותי ממיומנה שאמורה ללדת בעוד חודש. כשהיא הלכה הסברתי שרותי לא רוקדת עכשיו כי היא בהריון. ואמה, בתפקיד הילד בבגדי המלך החדשים, אמרה: "נכון, כי רק לרזים מותר להיות על הבמה."

יצרו לב עם הגוף, ממש כמו ביום שנולדו

יש גם סקצ'בוקים חדשים

כובסת

אמה, אחרי שהייה משמעותית באמבטיה, הראתה לי את האצבעות שלה: "אני צריכה לצאת, תראי, הן בלוטות כאלה!" (BLOOTOT, שזה משהו בין בלויות לבולטות, שזה בדיוק מה שהן היו.)

אהבה ושנאה

סופי החזיקה כוס ורודה, הצבע הרשמי של אמה.
סופי: "אמה, את אוהבת אותי?"
אמה: "לא."
סופי: "אבל יש לי כוס בצבע שאת אוהבת!"
אמה: "את יודעת למה אני לא אוהבת אותך? כי אני שונאת, פשוט שונאת, את היהלומים שיש לך על השמלה."

סופי, בשירותים, שמחה לגלות ציורים של כלבלבים על נייר הטואלט. "הי, יש על זה כלבים! אולי פעם ננקה את הקקי של לוקה עם כזה?"
בוגרת שכמותי, מיד הצעתי שכלבים משתמשים בנייר טואלט שמצויירים עליו תינוקות.

I'm Late, I'm Late, I'm Late

אמה השתעלה בבוקר. הגרון שלה היה יבש כנראה, כי היא אמרה: "אני צריכה רוק חדש, כי הרוק שלי מין צרוד כזה."
וסופי, כשנתקלה בסיבוב הכי מהיר של הבגדים במכונת הכביסה, תהתה: "למה הם מסתובבים כל כך מהר, הם מאחרים או משהו?"

מיניאטורות

נסענו אחה"צ למוזיאון תל אביב עם חן, הלל ואלה הג'ינג'ית. היתה שם תערוכה אינטראקטיבית מגניבה לילדים, אבל שיא השוס היה ללא ספק החדר הישן של המיניאטורות בו יש הצצה לתוך חדרים קטנים כמו מבתי בובות עתיקים. הן לא ידעו את נפשן מרוב התפעלות, וקראו לחן והלל שיבואו לראות כי הם לא מאמינים. היה כיף ממש.

כשהגענו הביתה הן סיפרו לאמיר שהן ראו ציור של אמן שהוא אוהב, רמברנט, וסופי תיארה נורא יפה את הציור. אחר כך היא קראה ספר, ואמרה: "אבל אני אספר את זה בלי הרעים, כי אני לא אוהבת רעים, אז אני אספר את זה לא בפוקוס."

עוד שיר פריסטייל מאת אמה

ילדה בשמש, בא החורף המורעב.
ילד וילדה טיילו בלי מטריות בחורף הגושם.
גשם חזק ורעם, ילדה קטנה עם מטריה של אימה הגדולה.
ופתאום בליל כאשר אל על שמיים, שמיים חור בלב,
פתאום אל על שמיים אל המטריה זרקנו את אשר על הר הזית,
ופתאום המטריה הסתובבה חזק ברוח כי היא היתה שמחה לקבל את עלי הכותרת
ופתאום אל על שמיים, ושמענו חור בלב.
אל הקור, אל הצח ואל על שמחנו ופתאום אל על מצאנו את כל הדברים רחוק ורחב,
ופתאום אל על שמחנו הקור והזך
שמיים הטובים לארץ כרווייה
כאשר אל ההר הלכנו עם מטריה ענקית,
ילדה במטריה עם חצאית,
אל על שמחנו, הרימה את החצאית, הרימה גם את הקצה השני,
את כל החצאית, כדי שלא תירטב בשלולית.
מטריה וקור בלחי ומגפיים, רחוק.
עד אשר את עצובה, בקור הלחם, אנצל אותו ודי.
זה סוף השיר.

בעתיד

סופי ביקשה לראות קליפים ביוטיוב. הראיתי לה את השירים של ריף כהן.
אני: "יפה?"
סופי: "כן. היא יפה. היא גם רוקדת מגניב."

כשהן הלכו לישון, אמה קראה לי. נכנסתי בדיוק כשסופי אמרה לאמה: "אמה, בואי נדבר על כשנהיה גדולות, טוב?" מיד קפצתי ושאלתי על מה בדיוק השיחה, אבל הן השתתקו וסירבו לשתף אותי.

המגפים של ברוך - הניתוח הספרותי

אמה: "נכון שההוא שלקח לו את המגפים לא התנהג אל ברוך יפה?"
אני: "נכון, אבל גם ברוך לא התנהג יפה כשהוא ירה עליו כדור אחד בתחת."
אמה: "הוא התנהג למגפיים שלו יפה."


סופי: "אבא, אתה יושב לי על ההינומה!"
אני: "חחח... קלאסי."
סופי: "מה זה קלאסי? זה לא קלאסי, זה באמת!!!"

ביקורת חברתית

הבנות שיחקו בבובות אצל סבתא ריטה כששמעתי שסופי מספרת שהבובה שלה חולה ב'מחלת השפע'.
אני: "מה קורה במחלת השפע?"
סופי: "פשוט מקיאים שלשול ארוך עד הים."
נוקב.

אחר כך אמה הציעה שהן ישנו בלילה באותה מיטה, ואני אמרתי שכל אחד ישן במיטה שלו ושאני מסכימה שסופי תהיה איתה במיטה בזמן שמספרים סיפור לפני השינה, וזהו.
סופי: "אוקיי."
אמה: "אבל סופי, אני אוהבת אותך נורא, בגלל זה אני רוצה להיות איתך כל הלילה!"

בטטה

אמה שרה לנו ביצוע רועש מאוד, אם כי מדוייק להפליא של 'הלילה הוא חייב להגיע'. כשהיא סיימה סופי התלוננה: "אוף, אמה, זה עושה לי חורים באוזניים!!!"

הבנות אפו לחמניות מדהימות עם אמיר, ואני הכנתי עוף ובטטות לארוחת שישי. היתה רק בטטה אחת, די גדולה.
אמה: "אין לה בטטה חברה? אוי, היא כל כך בודדה. תחתכי אותה לחתיכות ואז יהיו לה המון חברים!"

אנפלאגד

משפט שלא חשבתי שאשמע -
סופי: "אמאאא... אבא לקח לי את הגיטרה!!!"