גרה בשינקין

סופי: "הי, תראי, בקפה תמר רק לזקנים מותר לשבת, ויושב שם איש לא זקן."
אני: "לכולם מותר לשבת שם. גם לכן."
אמה: "אנחנו יושבות רק בתחתית ובלוסיה. פעם פגשנו את המשרתת של קפה תמר."
סופי: "היא לא משרתת. רק למלכה יש משרתים."
אני: "זאת היתה שרה, היא המנהלת של קפה תמר. זה המקום שלה."
אמה: "היא המלכה של קפה תמר!"

 אמש אמיר חזר משבוע בספרד והכנו עבורו ארוחת ערב עם תפריט שהונח לצד הצלחת. סופי כתבה ואמה קישטה. מהפרצוף של אמה ניתן לגלות רמזים על הפתעת הקינוח, שהיתה מאפינס שוקולד.

קבב

אמה כתבה קבב על דף וציירה לידו גוש חום.
אני: "את כבר ממש יכולה לעשות תפריט!"
אמה (מחליפה דמות למלצרית ממולחת): "יש היום רק קבב. את תאכלי קבב. יהיה לך כזה כיף בבטן!"

 סופי סיפרה לסבתא מורי שלפני שנסענו לקיבוץ ליומיים נתתי להן שני מולטיויטמין כי "לא יכולנו לקחת איתנו את הארונות."

סופי: "למדתי בגן את השיר על התפוז אבל אני חוסכת אותו לחורף."

מינימליזם

סופי: "נכון שלאנשים עניים אין ארנק?"

סבתא מורי: "את מרשה לי לקחת את הציור הזה הביתה ולתלות אותו?"
אמה: "כן. כדי שנתפעל."

התכוננתי לצאת עם לוקה ומזג האויר היה מוזר. חם, ומדי פעם התקפי גשם קצרים.
סבתא מורי: "אולי תקחי משהו, יכול לרדת גשם."
אמה: "אמא שלנו לא עושה פן."

הבנות ברשת

לאחרונה הבנות מככבות במדיה הדיגיטלית.
זה התחיל בפוסט אורח שכתבתי לאתר של חברה שלי ליאת, שקוראים לו בלינג-בלינג, על ציורי הגיר שלנו
http://blingbling.co.il/?p=16051
והמשיך אמש, אחרי שמצאתי שמלת כלה ברחוב, כיבסתי והראיתי לבנות, שכמעט התעלפו ומיד דרשו ללבוש ולעשות הצגה. רתמתי למשימה שמלה שלי ברוח דומה, והעליתי את התמונות הנבחרות לאינסטגרם. גפן המחוננת האחראית לפרוייקט ה'דודלגרם', בו היא לוקחת תמונות מתצוגת האינסטגרם היומית שלה ויוצרת מהן איור אחד, השתמשה בתמונה של אמה כחלק מהדודל היומי. כיף גדול. אמה מאוד התרגשה.

הדודל היפהפה

המקור

ואחרי החלפת בגדים קלה

גבר גבר

ביומיים האחרונים אמיר משחק עם הבנות ארץ עיר בע"פ. הצלחה גדולה.
אתמול סופי שכבה כבר במיטה ואמה עוד היתה בשיא של משחק בסלון. אמיר בקושי העלה על שפתיו את המשפט 'שם של ילדה ב-ק'' וסופי כבר צרחה מהמיטה: "קלואייייי!!!!!"
 בבוקר שיחקנו אני ואמה והתקשינו למצוא שם של עיר ב-כ' (כפר סבא. ולא, אמה, זה לא כפר. בטח פעם מזמן זה היה.) והיא אמרה לי: "אבל אחר כך נחפש שמות של לבוש לחורף, ואני אגיד כובע."

"זאת התינוקת שלי, וזה הגבר שלי."

על הפסנתר אצל אופירה. אמה הלחינה שירים נוגים על שקיעות וסופי רקדה

ואז הן התחלפו.

דיאגנוזה

אמה: "את יודעת שיעל אלרגית לנדנדות?"

חוקי הג'ונגל

אמה: "אני ראיתי את זה ראשונה, אז אני לוקחת את זה."
סופי: "לא, אמה! זה לא הרוב קובע!"

"כתבנו מילה שאבא אוהב!"

כל העולם במה

סופי: "תראי! אין בכלל עננים בשמיים! אפשר ממש לרקוד כי זאת רחבה! השמיים רחבה גדולה!"

לב

אמה כתבה שלשום בלילה את מכתב האהבה הראשון שלה, לילד בשם לב מהגן. היא אמרה שהיא רוצה שנשים לו אותו במגירה, אבל אז התחרטה. כשבאתי לאסוף אותן שאלתי אותה אם היא רוצה לתת לו, והיא חשבה וחשבה וחשבה וחשבה. כמעט הלכנו משם, כשהיא החליטה פתאום שכן ומסרה לו את הפתק החמודי שלה. אמא שלו מאוד התרגשה.

כשהן שיחקו בגינת שינקין הן מצאו מין גירסת פלסטיק ענקית של איקס-מיקס-דריקס.
סופי הביטה בעיגולים ובאיקסים ואמרה בהתלהבות: "אמה, תראי! זה האותיות שלנו! א' ו-ס'!"

אחר כך הן רבו קצת. סופי בכתה נורא: "לא!!!"
אני: "מה קרה?"
סופי: "אמה אמרה שהיא תהפוך את מה שאמרתי לחלום רע, והיא יכולה לעשות את זה, ואני לא רוצה!!!"
אני: "איך היא יכולה לעשות את זה?"
אמה: "יש לי מכונה בראש."ֿ

בעזרת אותיות הספוג שבאמבטיה אמה כתבה 'קשת'. לסופי זה הזכיר משהו שנעמי הגננת הביאה לגן, והיא יצאה לאיית את המילה המסובכת. (והצליחה.) אחר כך השמעתי להן את הויניל של דארק סייד אוף דה מון.

ונסיים בסופי, שאמרה משהו שרק תאומים יכולים להגיד, כשסיפרה לסבא ראובן שהיום שני הגנים היו יחד בחצר.
"ואז פגשנו את עצמנו, שתינו!"

לוח וגיר

מאז שהבנות פרשו מהמועדונית אנחנו מבלות יותר זמן יחד. אני מוציאה אותן מהגן בשתיים, אנחנו אוכלות את ארוחת הצהריים בבית ואז יש לנו זמן (ושעות אור) לבלות בהן. אני מנסה למצוא פעילויות נחמדות, ואתמול יצאנו לגינת ביל"ו עם סט גירי איקאה לצבוע את המשטח בכל צבעי הקשת ולהצטלם. היה כיף.

סופי ויוני ג'ירף

אמה ציירה ילדה נותנת פרח לילדה אחרת, שנראית קצת עצובה.

שירותים

היינו היום עם משפחת שור בגן הסיפור הגדול ביותר בחולון, ואכלנו צהריים בבית הקפה שלו, שהשירותים בו התגלו כמקום מעולה לתמונות.

כשהתפנינו לעשות פיפי, עשינו בתורות, אחת אחרי השניה, וכשהטקס תם אמה הכריזה: "עשינו סנדביץ' פיפי!"

לפני זה, בבוקר, עשינו את טקס המתנות לכבוד הצלחת מבצע הפרידה מהמוצץ. הכנתי פנקייקים והבנות קיבלו: שתי בובות תינוק קטנות, דוקים, שתי שרשראות, סט קעקועים לצביעה והדבקה, ואת התרגום החדש של אליס בארץ הפלאות. היה מאוד כיף.

בערב עוד הספקנו לצייר על כוסות וצלחת עם צבעים מיוחדים שקניתי. אמה כל כך נהנתה שהמשיכה לצייר על צלחות פלסטיק וניירות.

אקזוטיקה

סופי הביאה מביקור אצל קלואי צדפים בשביל לעשות שרשרת. אמרתי לה שנוכל לאסוף עוד צדפים בחוף גאולה אם היא תרצה.
סופי: "אבל הצדפים האלה לא מהארץ! קלואי הביאה אותם מארץ אחרת."
אני: "מאיזו ארץ?"
סופי: "אני לא זוכרת. משהו שנשמע כמו מכשולים."
אחרי כמה דקות של חקירה אינטנסיבית הצלחתי להבין מאיפה הגיעו הצדפים: מחוף נחשולים.

אחרי ארוחת הערב לא כל כך ידעתי מה לתת לבנות לקינוח, והחלטי לחלק להן חתיכת חלווה.
אני: "תזהרו עם זה, זה מתפורר."
אמה: "אם את שמה את זה לרבע שעה במקרר אז זה יתקשה."
וואלה.

בקטנה

אני: "איזו מתנה אתן רוצות שניתן לכן לכבוד זה שנפרדתן מהמוצץ?"
סופי: "שתביאי לנו תינוק מהבטן שלך."
התגובה של אמיר לזה: "עד יום שבת?!"

פרגון

סופי: "יו, אמה, את גדולה בלעשות ניקודים, את יודעת?"
מה שנכון נכון.

דברים ממש חיוניים

אמה ואני קנינו היום סיכות למהדקי הסיכות הקטנים.
אני: "יופי. מהדק סיכות זה דבר שנורא חשוב שיהיה בבית."
אמה: "נכון. וגם גיר בצבע עור."

ביי ביי למוצץ!

אמה וסופי נפרדו, בטקס מפואר ורב משתתפים שנערך לפני ארוחת החג השני אצל סבתא מורי. שמנו את כל המוצצים בקופסה מקושטת, עיטרתי את ראשי הבנות בכתרי אין-כניסה-למוצצים, הן נפרדו מהמוצצים, 'תרמו' אותם לילדים הקטנים בגן של הפליטים שסבתא מורי מטפלת בו, ושרו את 'סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.' היה מרגש. מאז עברו שני לילות מאוד טובים, שההירדמות בהם היתה לא פשוטה, אבל הן לא ביקשו מוצץ אפילו פעם אחת, כאילו הבינו שזו ממש לא אופציה, ובבוקר הגיעו אלינו מלאות גאווה.
הבוקר סופי הסבירה לי שהיא בעצם בוכה בערב, לפני השינה, כדי שיהיה כיף למוצץ. "בכיתי לו כדי שיהיה לו יותר קל בגן החדש, כי הוא לא יודע לדבר, המוצץ. הוא מבין רק בכי."

ובין לבין הספיק לרדת אתמול בבוקר היורה. הוא היה קצר ופראי, בקושי הספקנו לזנק משולחן ארוחת הבוקר, עליו הבנות אכלו קורנפלייקס בעירום, ללבוש משהו ולמצוא את המעילים, וכשיצאנו אליו עם לוקה הוא כבר היה די חלשלוש. נפסק לגמרי אחרי חמש דקות, אבל היה מגניב.

מחיית השפה העברית

סופי מדברת כמו שרק סופי מדברת.

"אמה, אולי כבר תפסיקי להטלטל כמו מטוטלת?"

"ראית? הוא פיטש את המגירה בלי מסמר!"

"צריך להאהיל את הנורה הזאת."

סופי: "נו כבר, בואו, אתם לאטים!"
אמה: "אני לא לאטית!"

הבוקר בילינו בספארי, ובדרך הביתה אמיר עצר בשווארמה שמש וקנה שם שני קובה, אותם דגמו הבנות לראשונה והחליטו כי טוב. אמה הגדילה לעשות ואמרה: "אני רוצה שתצלמי אותי עם הקובה!"

אמנם לא עם קובה, אבל עם זברה

במיטה עם מדונה

פילוסופיה על פי סופי (בשיר מזמור):
"מי שנולד כלב הוא כלב ומי שנולד פסטרמה הוא פסטרמה... אבל אני תמיד נשאר אני!!!"

הסבר

אמה פותחת סיפור מחורז: "בבית קטן בחורשת העצים גרים כמובן אנשים לא גדולים."
כמובן.

אחר כך היא הכתיבה לי סיפור ארוך על ילדה בשם הסבר:
"הסבר היתה ילדה מטיילת בחצר. ידעו כל הילדים שזו ילדה של האמא ואבא הטובים. היא היתה מאוד מתוקה. בגודל כזה בערך. (מרימה אצבע.) היא היתה בגיל תשע והיתה הולכת לבית הספר כל יום אחר הצהריים, אבל יום יום היא נאבדה. יום אחד הנעליים שלה נאבדו בחצר והיא הלכה בלי נעליים. אמא אמרה: אני אמצא אותן מחר, אבל ההסבר נמשך ונמשך כי הסבר נעלמה בחצר. ילד אחד שאב אותה עם אבן קסמים. הילד לקח אותה הביתה כי הוא רצה שאמא ואבא שלה יראו אותה בהפתעה. והם באו לקחת אותה הביתה ופתאום הסבר ראתה את מה שראו הילדים: עז! והופה, חיש קל העז נפלה ונשאבה לביוב. הסבר טיילה אל אמא ואבא ועברה את הכביש בזהירות. בביוב שמחה גדולה כי אורחים באו, אבל מיד הוציאו את העז והחזירו אותה לחבורה שלה בדיר. הסבר הלכה אל הגן ואמרה: מישהו שאב אותי הביתה! מה מוזר! איך ילד כזה קטן יכול לשאוב ילדה כל כך קטנה? הסבר היתה המומה. היא עשתה: הא! זה לא יכול להיות! בעיקר בגלל שזה קצת דרמטי אבל לא כל כך, ואני לא רוצה לדעת שכולם מלפלפים אותי כמו מלפלפונים כי אני אלופה כל הזמן. כל הסיפור נגמר."

לאחרונה הן נהנות לשחק במשחק בו הן גוערות בפקחים שמשאירים לנו דוחות.
סופי: "הוא טיפש ברמות היסטוריות!"
אני: "מי?"
סופי: "הפקח במשחק שלנו. כי אנחנו לא אוהבים שהוא עושה לנו קנס כל הזמן. אוי, אני רואה פה תמונה שהוא קפץ על האוטו כדי לשים לנו קנס. הפקח הזה חושב שהוא פיה. אני אשים את התמונה שלו בבלוג. הפקח הזה לא נעים. אני אשים אותו בפח בסוף."

סופי סיפרה לי על העץ הנדיב. היא אמרה שהיא אוהבת את הספר, אבל שזה סיפור עצוב.
אני: "למה עצוב?"
סופי: "כי בסוף כבר לא נשאר מהעץ והוא בא ויושב עליו, וחברים לא צריכים לשבת על חברים."

תכלס

אני: "אמיר, מתי אתה יוצא?"
אמיר: "עוד חצי שעה."
אמה: "יופי, אז יש לך זמן להוציא את לולו."