לב

אמה כתבה שלשום בלילה את מכתב האהבה הראשון שלה, לילד בשם לב מהגן. היא אמרה שהיא רוצה שנשים לו אותו במגירה, אבל אז התחרטה. כשבאתי לאסוף אותן שאלתי אותה אם היא רוצה לתת לו, והיא חשבה וחשבה וחשבה וחשבה. כמעט הלכנו משם, כשהיא החליטה פתאום שכן ומסרה לו את הפתק החמודי שלה. אמא שלו מאוד התרגשה.

כשהן שיחקו בגינת שינקין הן מצאו מין גירסת פלסטיק ענקית של איקס-מיקס-דריקס.
סופי הביטה בעיגולים ובאיקסים ואמרה בהתלהבות: "אמה, תראי! זה האותיות שלנו! א' ו-ס'!"

אחר כך הן רבו קצת. סופי בכתה נורא: "לא!!!"
אני: "מה קרה?"
סופי: "אמה אמרה שהיא תהפוך את מה שאמרתי לחלום רע, והיא יכולה לעשות את זה, ואני לא רוצה!!!"
אני: "איך היא יכולה לעשות את זה?"
אמה: "יש לי מכונה בראש."ֿ

בעזרת אותיות הספוג שבאמבטיה אמה כתבה 'קשת'. לסופי זה הזכיר משהו שנעמי הגננת הביאה לגן, והיא יצאה לאיית את המילה המסובכת. (והצליחה.) אחר כך השמעתי להן את הויניל של דארק סייד אוף דה מון.

ונסיים בסופי, שאמרה משהו שרק תאומים יכולים להגיד, כשסיפרה לסבא ראובן שהיום שני הגנים היו יחד בחצר.
"ואז פגשנו את עצמנו, שתינו!"