אי שם בלב

שתי הבנות לאחרונה מפגינות עניין בתחום הרומנטי. אמה כבר זמן מה מאוד מתלהבת מהלל מהגן שלה, ילד גדול שעולה לכיתה א' והוא נורא מצחיק בעיניה, וסופי, מאז הקייטנה, כרוכה אחרי ילד בשם אמיר, שהיה בעבר באשכול, עכשיו הוא בין כיתה א' ל-ב', וזהר מאוהבת בו עוד מהשנה שעברה. בהתחלה סופי כל הזמן חזרה ושאלה: "אני לא מבינה, זהר כל כך שמחה שאמיר שוב בגן, אז למה היא בכלל לא מדברת איתו?!" אחרי יום וחצי גם היא נכרכה אחרי הבחור המבוגר, ואפילו אזרה אומץ וסיפרה לו שלאבא שלה גם קוראים אמיר ושהיא ואמה המציאו לו שיר: אמירו-שמירו, אמירו-שמירו. אתמול היא סיפרה לי שלפני השינה יש לה חלום שהיא מדמיינת, שבו היא ואמיר רוקדים יחד ושרים את הלהיט 'אמיר-שמירו' יחד. הערב, לפני שהיא הלכה למיטה, היא אמרה: "יש! אני הולכת לחלום את החלום הנהדר שלי!"

ועוד בנושא, שמעתי אותן משוחחות אתמול בבוקר בשעת הקורנפלייקס.
סופי: "את יודעת למה זה טוב שהלל הולך לכיתה אלף?"
אמה: "למה?"
סופי: "כי עכשיו עוד פעם אני אהיה הבנאדם שהכי מצחיק אותך!"