מוצקים

הבנות היו מאוד נרגשות שמקס הגיע לגיל 4 חודשים ואפשר לתת לו לטעום מיני דברים מעוכים. הן הודיעו מראש לסבתא ריטה שצריך לבשל לו גזר במיוחד, וכשהגענו היום הן היו מצוידות בכפית. כל אחת נתנה לו קצת, וגם ריטה ואופירה, והשמנמן אכל בתיאבון.

מר גזר ונשותיו

סופי שור, אלופת תפעול התינוקות

בבוקר הינו במסיבת יום הולדת 5 של ילדה בשם נעם מהגן של סופי, בגן צ'ארלס קלור. כשהגענו אמה הכריזה: "אני פה כאחותה של סופי, לא כילדת גן כלנית."
אחר כך, כשהן הסתובבו בקרוסלה קטנה, סופי אמרה: "אמה! יותר לאט! יש לך פה אחות, את יודעת."
הן הלכו לשחק בעוד מתקנים וכשחזרו סיפרו שראו יונה מתה. ואז אמה אמרה: "לחתולים מתים הכי לא כדאי להתקרב כי יש להם ריח של בתולה."
(אני: "...של נבלה?" אמה: "כן.")

ישבנו קצת על הסלעים מול הים, ליד הדייגים.
אני: "יש אנשים שאומרים שלהסתכל על הים זה עושה טוב, כמו תרופה ללב. מה אתן חושבות?"
סופי: "שהם צודקים! תראו את כל הגוונים האלה של המים, ואת הסירות! זה כל כך מדהים!"
אמה: "אני חושבת שזה קשקוש."

בדרך הביתה מריטה מקס היה לא שקט, סופי היתה ממונה עליו במושב האחורי. אחרי כמה דקות הוא השתתק, ועברנו לשיר שירים של גרי אקשטיין. בשלב מסויים הבטתי אחורה, וראיתי שסופי מאכילה אותו בבקבוק. אחרי שתי דקות היא הודיעה: "זהו. הרדמתי אותו."

ואמה, עם ראייה לטווח רחוק: "נראה לי שמקס יהיה דוד מה זה טוב לילדים שלי!"