פרידה

לעולם לא נשכח שלשבוע אחד בשנת 2014, במקום אמה שור חיינו לצידה של האמנית המקסיקנית פרידה קאלו.
הכל התחיל בפורים. אשכול גנים התחפש השנה לאמנים מכל העולם, וחללים שונים הוקדשו ליצירתם של אמנים שונים. פרידה קאלו זכתה לחדר אדום וקטיפתי, אליו לקחה קרן הגננת עשרה מהילדים בכל פעם, וקראה להם את סיפור חייה הסוער של הפמיניסטית המוכשרת. אמה מאוד התרשמה מהעניין, ובבוקר שלמחרת התיישבה אצלנו במיטה והתחילה לספר לנו על חייה של פרידה לפרטי פרטים, אבל בגוף ראשון ובמבטא ספרדי. התעלפנו מצחוק והנאה, וגם למדנו המון דברים חדשים, והמונודרמה - פרידה, החלה לרוץ בבית, כשלפניה היה חימום תואם: מופע פלמנקו של סופי על הבמה החדשה שאבא אמיר ארגן להן משולחן האוכל הישן שלנו.
אמה הופיעה עם המונולוג מול פחות או יותר כל מי שהגיע לבקר בבית, ויום אחד החליטה ללכת כפרידה לגן. בזמן הארוחה היא עשתה קטע מהמונודרמה שלה לבנות שישבו איתה לאכול, ואמה גורן הציעה שהן יעשו יחד את ההצגה.
השתיים דיסקסו ביניהן את הפרטים, וכך נולד המופע ״שתי פרידות״ המבוסס על הציור של פרידה המראה את עצמה יושבת לצד עצמה-הדמיונית, חברה דמיונית קרובה שליוותה אותה מאז ימיה הבודדים כילדה חולנית. אמה שור היתה פרידה עצמה, שמדברת בגוף ראשון, ואמה גורן פרידה הדמיונית, שמספרת בגוף שלישי על פרידה ומעלליה.
ההצגה היתה הצלחה כבירה. פרחי המורה לאמנות כל כך התרגשה, וגם רחלי המנהלת, שאמה ש. הוזמנה לשוחח עם פרופסורים לחינוך שהוזמנו לאשכול, ויום אחר כך יצאו שתי האמות להרצה של ארבעה ימים ובהם 9 הצגות על במת הסטודיו, מול כל גני האשכול ונציגים שונים ממשרד החינוך.
השתיים היו מאושרות, ורק רצו ללטש ולהופיע עוד ועוד. בסוף כל הצגה הגיע החלק של השאלות-ותשובות, בו נדרשו הבנות לשאלות קשות, כמו למה פרידה לא הלכה לדיזנגוף סנטר כדי להוריד את השפם, האם לאמה יש באמת מבטא כזה, איך הן כתבו בעצמן הצגה ולמה אנשים מתים בגיל צעיר. על הכל הן ענו ברצינות ובטעם רב.
כשהכל נגמר שתי האמות הבטיחו שאחרי הפסח יחזרו בהצגה חדשה.


בקישור הזה אפשר לראות את ההצגה שעשתה אמה קאלו לעידו וחני בחדר השינה ערב אחד:

https://www.youtube.com/watch?v=yCehA6beJJg

אמה ציירה

סופי ציירה