סופי מאוד התקשתה להירדם. אמה כבר ישנה.
סופי: ״כשאני שומעת דברים עצובים אני לא מצליחה לשכוח אותם אפילו שנה.״
אני: ״ככה זה. גם אצלי זה ככה. על איזה דבר עצוב את חושבת?״
סופי: ״רצח רבין.״
הסברתי לה למה זה חשוב שנזכור דברים עצובים, וגם שהרגישות שלה חשובה כי היא יוצאת החוצה כשהיא שרה ורוקדת ומציירת. והנה ציורים משיעור אמנות פלסטית עם המורה אייל, שמלמד לצייר מתוך קשקוש, לצייר בגדול, ומזכיר להם שהם לא צריכים להיות מצלמה אלא להיות הם.
סופי: ״כשאני שומעת דברים עצובים אני לא מצליחה לשכוח אותם אפילו שנה.״
אני: ״ככה זה. גם אצלי זה ככה. על איזה דבר עצוב את חושבת?״
סופי: ״רצח רבין.״
הסברתי לה למה זה חשוב שנזכור דברים עצובים, וגם שהרגישות שלה חשובה כי היא יוצאת החוצה כשהיא שרה ורוקדת ומציירת. והנה ציורים משיעור אמנות פלסטית עם המורה אייל, שמלמד לצייר מתוך קשקוש, לצייר בגדול, ומזכיר להם שהם לא צריכים להיות מצלמה אלא להיות הם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה