גורי

אמה וגורי, הכלב הלבן מאיקאה, מתקרבים. היא לא זזה בלעדיו, ומדברת איתו כל הזמן. רק לו היא אומרת "אני אוהבת אותך." לא לאף אחד מאיתנו.
ציירנו היום.
אמה: אמא מציירת את גורי.
אמא צייתה. ציירה את גורי.
אמה: הנה גורי! הוא שמח! שלום גורי! אל תפחד! השמש בשמים!
(ציירתי שמש מעליו)
למה אתה מפחד? נחבק אותו קצת.
(עוזבת את גורי האמיתי, לוקחת את הדף ומחבקת אותו.)
אני לא רוצה. רק השני.
(זורקת את הדף וחוזרת לחבק את גורי המקורי.)

עברנו לבצק.
עשיתי, לבקשת אמה, ארנב, ולבקשת סופי, גזר.
סופי: "תודה אמא!"
אמה: "שלום ארנבי הסגול! תאכל הגזר הכתום!"
(מצמידה לפרצוף שלו את הגזר. נעשית רצינית מאוד.)
"נעשה לו פה מיד!"
(אמא ממהרת לתקן את המעוות, עושה לו פה.)
"מממ. טעימי. זה טעים לו!"
סופי: "ממממ... גוד!"

וגם:
"אמא תביא גאבר דאקי צהוב!" (הכוונה היא לראבר-דאקי. הברווזון מהאמבטיה שאנחנו שרים עליו את השיר מרחוב סומסום.)
וסופי, אוחזת בכפית וצלחת, מגישה לדורה תבשיל מיחד:
"פה גדול דורה!"