גורי בדרכים

עשינו אתמול טיול עם אופירה, דרור ויהלי לפארק שליד מבצר אנטיפטרוס, ליד ראש העין או משהו כזה.
בדרך עצרנו כדי לקנות לחם בלחם ארז. היה יום חם בצורה קיצונית, וחיכינו לאמיר באוטו. אחרי שתי דקות שמעתי את אמה: "חם לגורי, אמא."
מיד הדלקתי מזגן.

אחר כך אמה ישבה וקראה לעצמה מ'תירס חם' נורא יפה, וחיבקה את גורי. היא זוכרת ממש את כל הטקסט ומקריאה אותו בספיד. ככה זה נשמע: "מילאמכיראתאופיר. אוהבלנגןולשיר. ביוםקיץחם אוהבגםתירסחם."
התקרבתי אליה.
אני: "אמה, תספרי לי תירס חם."
אמה: "סליחה, אמא. אני מספרת לגורי. סליחה, אמא."
השפלה.

באיזשהו שלב היא קמה, לקחה איזה תיק שהיה שם, ואמרה: "ביי-ביי, משפחה!"

והמחבלת הקטנה סופיקו -

היא ואני נכנסנו לנחל ביחד. הבעיה היתה שהיא לא הסכימה לצאת. באופן כללי, צירוף המילים השכיח ביותר שלה בימים אלה הוא: "לא צה! לא צה!!!!"
בערב סבתא יעל באה, וסופי סיפרה לנו המון פעמים סיפור. זה הלך בערך ככה:
"פתאום! דלת נפתחת. בום טראח! הנרי קיבל מכה. אויאויאוי. הוא בכה. אויואבוי."
הנרי הוא החתול של הגן. שאלתי את אוריאנה אם זכור לה מקרה כזה, והיא אמרה שלא, אבל הכל יכול להיות, ומצד שני גם מאוד יכול להיות שסופי ממציאה סיפורים. ואולי היא ירשה את זה מאמא שלה. זה הרגע שסופי בחרה להתחיל לדקלם לנו את 'מעשה בחמישה בלונים.' "בוםטראח! מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע! אויאויאוי!'